|
|
עמוד:13
פיטר גילבי • אסף רומאנו | 13 פיטר גילבי נולדתי באנגליה למשפחה יהודית צפון-לונדונית טיפוסית . מכאן שמי הפרטי, שגרם לי להרגיש כזר במשך כל חיי . זו הייתה משפחה של רואי חשבון, לא של רופאים . כשהייתי בן שתים-עשרה החליט אבי ( אימי לא עסקה אז בקבלת החלטות, אלא בציות והשלמה ) שאנחנו עולים ארצה . משבר ההגירה עיצב במידה רבה את חיי . בשנה שבה פגשתי את אסף, בגיל שבע-עשרה, פגשתי גם את דינה אהובתי, ויחד גידלנו שלוש בנות נפלאות : נועה, נטע ורוני . חלפו מאז כמעט ארבעים שנה . השטתי סירות, אוניות וצוללות . פיקדתי על אנשים, הפלגתי למרחקים, ועשיתי דברים רבים, שעל חלקם ניתן לספר ועל חלקם לא . בדרך שלא הייתה לי ברורה אז, התגלגלתי להיות רופא . זו לא הייתה משאת נפש מילדות . גדלתי בתוך המקצוע שלי, התפתחתי והצטלקתי . עבדתי במשך עשרים שנה בבתי חולים ולאחר מכן בקהילה . אני מטפל בבני אדם, משתדל להביט בעיניהם, לעזור להם ואף לאהוב אותם . למדתי חינוך רפואי, ואני תורם את תרומתי הצנועה להכשרת הדור הבא של רופאי ישראל . אני איש הגליל מזה למעלה משני עשורים . כבר לא נוח לי בתל-אביב . עוד מעט אהיה זקן . "ואיזה טעם יש בספר," חשבה אליס, "בלי תמונות ובלי שיחות ? " . מתוך אליס בארץ הפלאות, לואיס קרול
|
|