|
|
עמוד:11
פיטר גילבי • אסף רומאנו | 11 סיפור ימיה האחרונים של אשתי, אהובתי, כרמיאל זיכרונה לברכה . כתבתי על כך ממצוקה גדולה, וחשבנו שיש טעם והיגיון להוסיף פרק זה לספר . בנוסף, באותה התקופה עשה פיטר שינוי גדול בחייו, סיים לנהל את היחידה בבית החולים ופנה לדרך חדשה . גם מחשבות אודות השינויים הללו מצאו עצמן בין דפים אלה . שיחה בין צייר לרופא מחייבת שפה הנהירה לשנינו . על כן השפות ה'מקצועיות' של רופאים ושל אמנים הונחו בצד . רעיונות בסיס של תחומי הדעת שבהם אנו עוסקים, שהם כאבני דרך המובנות מאליהן, דרשו הבהרות והסברים, לטובת הקורא שאינו מצוי בהם . השתדלנו לכתוב באופן נהיר המאפשר, כך אנו מקווים, גם לקורא שאינו בקיא בעולמות הריפוי והאמנות, להיות שותף למסע . מחשבות, אירועים, חוויות וניסיונות חיינו היו לפרקי ספר, שיש בהם מהאישי יותר משיכולנו לדמיין . באופן מוזר וכפי שקורה לעתים, דווקא כשהאישי והפרטי ביותר מופיעים, מתאפשרת הזדהות . נדמה שיהיה נכון לקבוע, שלרפואה ולאמנות שורשים משותפים בעברה הרחוק של האנושות . בחברות שבטיות היו אלה אנשי הרוח, השמאנים, שלמדו ופיתחו ידע רפואי . הם עסקו גם ביצירה אמנותית, שנועדה ככל הנראה להִשרדות השבט, באמצעות הנכחת הדמיוני והפיכתו לקונקרטי . עם התפתחות הידע, התקדמות האנושות והשינויים החברתיים, שיצרו קהילות גדולות, נדרשה התעמקות ספציפית ועשייה ממוקדת בתחומי דעת ופעולה אלה . היום יכול רופא מומחה לחיות חיים מקצועיים משמעותיים ומלאים בתחום צר של הרפואה . אמן עשוי למצוא עצמו בחוויה ממוקדת ומצומצמת של עשייה ועניין . אפשר שמבלי משים כתבנו ספר זה, בשל הצורך במפגש אשר מרחיב את הדעת באופן יותר 'רנסנסי' ומלא, ומקרב בין תחומי דעת רחוקים, או רחוקים לכאורה . אנחנו מקווים שקורא דפים אלה ימצא עניין בעולמות הנפתחים דרכם, בלבטים, ואפילו באי אלו תובנות שאספנו לאורך השנים, גם אם ההבנה הגדולה ביותר, שתחתיה חוסים שנינו, היא : אינני יודע .
|
|