|
|
עמוד:10
10 | פעימה וקו הרפואה, והיא תהיה נקודת המוצא לדיאלוג . רפואה היא עולמו המקצועי של פיטר והאמנות היא עולמי . הדיאלוג, כך חשבנו, יתפתח לאן שיתפתח, וכשנסיים לשוחח על עבודת אמנות אחת, נעבור לבאה אחריה וכך הלאה . מבנה זה הוא אכן המזח, שממנו הפלגנו להרפתקה הזו . יצאנו לדרך מבלי לדעת לאן תיקח אותנו הספינה . אלא שהכתיבה לא קלחה . החיים עמוסים, והשנים הללו היו סוערות אצל שנינו, כך שהכתיבה, שדורשת ריכוז, שקט והתמדה על מנת להתפתח ולהעמיק, לא זכתה למקום הראוי לה . ובכל זאת, בין הזמנים, התחלנו מתכתבים, לאט, עם הבלחות של אינטנסיביות ורציפות . כשסיימנו פרק אחד, חשבנו שכדאי לבדוק האם הוא מעניין אנשים אחרים מלבדנו . פנינו למספר מכרים שקראו, וקיבלנו מהם חוות דעת טובות . פיטר שלח את הפרק לעורך עיתון "הארץ" . בנוסף הוא צמצם אותו לכדי מאמר קצר ומרוכז יותר, תרגם אותו לאנגלית והעבירו לכתב עת רפואי, שעוסק ביחסי מטפלים ומטופלים . כתב העת פרסם את המאמר, וזמן מה לאחר מכן הובא לידיעתנו שהוא אף נלמד בכמה בתי ספר לרפואה בעולם . עורך "הארץ", אלוף בן, חזר אלינו במפתיע כשנתיים לאחר שהפרק נשלח אליו . הוא היה נלהב, דבר שהוביל לפרסום הפרק ככתבת שער במוסף שישי של העיתון ביוני 2018 . הפרסום הביא לתגובות רבות ומרגשות . אנשים הזדהו, קולגות פרגנו וסיפרו כמה משמעותית עבורם השיחה שלנו . כמה אנשי ספר המליצו שנמשיך ונכתוב . בלטה פנייתה של יהודית קציר, שכתבה על האוניברסלי והאנושי שבמפגש ובכתיבה שלנו, והציעה בנדיבות לעזור לקדם את הפרק לכלל ספר . מאז מלווה יהודית את הספר, ואף הייתה לעורכת שלו . כל אלה נטעו בנו ביטחון מה, והמריצו אותנו להמשיך בדיאלוג . כחמש שנים מאז שיצאנו לדרך סיימנו את הכתיבה . על כן כולל הספר גם את קורות הזמן שבו נכתב, בעיקר את
|
|