הקדמה

עמוד:13

13 הכוללות כפילים רבים, שאינם מאיימים על ה״מקור״ אלא מחוללים בו תמורה ומרחיבים את גבולותיו . כך אני מקווה לשמר את מושג הסובייקט, מצד אחד, ולהכניס לתוכו ריבוי, מצד אחר . הסובייקטיביות נתפסת באופן מסורתי כאוטונומית וזהה לעצמה . תיאוריות פוסט-סטרוקטורליסטיות המבקשות ״להתגבר״ על הסובייקט מערערות תפיסה זו, ואילו תיאוריות פנומנולוגיות ופסיכואנליטיות מגינות עליה, אף שהן מדגישות את התלות ההדדית בין הסובייקט לבין העולם . דמות הכפיל מתווכת בין הדרישות המתנגשות הללו : היא מאפשרת לנו להציל את המושג "סובייקטיביות" ובה בעת לחשוף את ריבויו האינהרנטי של הסובייקט . הכפיל קורא תיגר על הייחודיות והיחידוּת ( סינגולריות ) של הסובייקט, אך הוא גם מחובר אליו כאחת מגרסאותיו — שאם לא כן, לא היה כפיל . הכפיל מתווך אפוא לא רק בין האחד לרבים, אלא גם בין התיאוריות הסותרות לכאורה זו את זו . כדי לכבד את טבעו של הכפיל המתנגד לתיאוריה, לא אביא 3 בהקדמה זו סקירה מפורטת של הספרות הענפה העוסקת בנושא . במקום זאת, אתייחס אליה בספר בהתאם להיבטים הנדונים בכל פרק . אך זה המקום להעיר כמה הערות מתודולוגיות . התחומים העיקריים שעסקו בחקר הכפיל הם פסיכואנליזה, תורת הספרות, לימודי תרבות ולימודי קולנוע . עם זאת, אבקש לטעון שהכפיל הוא מושג מפתח סמוי גם בפילוסופיה, המוסווה לרוב תחת שמות שונים כגון ״אלטר אגו״ או פשוט ״אחר״ . ספר זה שואב מהתיאוריות והמתודולוגיות השונות, בניסיון ליצור מסגרת מושגית בין-תחומית להבנת הכפיל וטבע הסובייקטיביות . במקום לכפות הסבר מאוחד וקבוע על מגוון צורות הכפיל, אני מציע לעקוב אחר התפתחותו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא