|
|
עמוד:10
10 אולם כפי שאבקש לטעון כאן, הכפיל אינו ישות אזוטרית גרידא, אלא תופעה רווחת שנודעת לה השפעה ניכרת על חיינו, אף על פי שלרוב אין מבחינים בה . הכפיל הוא יסוד מרכזי הטבוע בסובייקטיביות האנושית, ותפקידיו, צורותיו ותוצאותיו טרם זכו לבחינה הרצינית שהם ראויים לה . אף שחלמתי את חלומי לפני יותר מעשרים שנה, התחלתי לחקור את הכפיל כמעט במקרה . הייתי בעיצומה של כתיבת ספר 1 ובו ביררתי כיצד חזרה על היום-יום כמבנה החזרתי של החיים, עשויה שלא להיות משעממת ודכאנית . כדי להתוות אפשרות כזאת, דנתי בסדרת דימויים של האמנית סינדי שרמן . שרמן ידועה בכך שהיא מצלמת את עצמה במגוון זהויות : היא מביימת דמויות וסצנות חזרתיות, בנאליות וסוערות, מוכרות וזרות בה בעת . עבודתה ריתקה אותי בשל הסירוב לבחור בין השגרתי ליוצא הדופן, ואולם רק כעבור זמן מה הבנתי את המניע העמוק למשיכתי אליה : התמונות הללו הן בגדר כפילות זו של זו, כפילות של מקור נעדר, היינו שרמן עצמה . החזרה בזמן — נושא הספר הקודם שלי — חשפה פתאום את זיקתה ההדוקה לחזרה במרחב, חזרתו של הכפיל . גם לאחר מכן המשכתי לעסוק בזמן ובחזרה, אבל נתקלתי בכפילים שוב ושוב . הכפילים הללו היו שונים מאוד מן הדמויות המשחקיות של שרמן, כי הם היו מפוצלים זה מזה ונעשו בשל כך חסרי אונים ואומללים . התחלתי להיווכח שהעניין המכריע בנוגע לכפיל, ואולי גם הפתרון לחלום, הוא ליישב בינו ובין זה שמתיימר להיות מקורו . למעשה אין כאן מקור וכפיל, שכן השניים הם כפילים זה של זה , והשאלה היא כיצד לגרום לכך שישלימו זה את זה וזה עם זה, במקום להיאבק זה בזה . דמות הכפיל נעשתה פתאום מושא לחקירה דחופה, וצללתי לתוך שלל העבודות הספרותיות והתיאורטיות על הכפיל, ולסרטים הרבים שמופיעים בהם כפילים .
|
|