|
|
עמוד:8
8 | עוזי שביט היידית על שיר ערש עברי מאת טשרניחובסקי — אל הצגת שירתו של אלתרמן בזיקה למהלכים המכריעים במלחמת העולם השנייה ובמאבק לעצמאות ישראל . המניפה הרחבה והעשירה הזאת מבטאת היטב את גישתו הַכֻּלִּית של עוזי, מורשת מוריו ( בהם שמעון הלקין ודן מירון ) , הרואה בחוקר הספרות נוצֶר-תרבות שבכוחו לכתוב ולהרצות באחריות ובידענות על נדבכים שלמים בהיסטוריה האנושית, היהודית והעברית — ובכך להנחיל לדורו את מופתי התרבות דרך הספרות . במוקד רוב פרקי הספר עומדת הפרוזודיה, תורת הצורות והמוזיקה של השירה . התפתחות השירה העברית החדשה הייתה קשורה קשר בל ינתק בהתפתחויות הצורניות, הפרוזודיות, הריתמיות והצליליות של השירה העולמית בדורות האחרונים . סוגיה זו, המרכזית לכל עיסוק בשירה, מעצם העובדה שהריתמוס הוא התשתית הבסיסית של כל שירה, הוזנחה זמן רב בחקר השירה העברית . הבסיס לדיון ולתיאור שיטתי של סוגיות אלו הונח בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת במחקריו פורצי הדרך של פרופ' בנימין הרשב ( הרוּשוֹבסקי ) . מחקריו של עוזי בשדה זה, במאמריו שכונסו כאן ובספריו הקודמים, הם התרומה החשובה ביותר בתחום לאחר מחקריו של הרשב . הם כוללים דיון שיטתי ומעמיק במעברָהּשל השירה העברית מהמשקל הסילאבי של תקופת ההשכלה למשקל הטוני-סילאבי החדש של תקופת התחייה בשלהי המאה התשע-עשרה ; בתמורה שחלה בשירה העברית ממשקל המבוסס על ההגייה ( ה"נגינה" ) האשכנזית למשקל המבוסס על ההגייה הספרדית-הישראלית בראשית המאה העשרים ; וּבַמַּעְתָּק של השירה העברית ממשקל סדור לריתמוס חופשי במהלך המאה העשרים . כל אלו מהפכות צורניות דרמטיות, המלמדות על המהפכות שֶבַּתֹּכֶן — בהשקפת העולם ובתפיסת האדם — היהודי, הארץ-ישראלי והישראלי, שעוזי האיר במחקריו מזווית ייחודית, תוך בחינה מתמדת של הקשר בין הספרות לזמנהּ : המהלכים ההיסטוריים, האידיאולוגיים והאסתטיים הבולטים במאתיים וחמישים השנים האחרונות . המאמרים בספר מציירים לא אחת היסטוריה חלופית להיסטוריה הידועה של הספרות העברית ומגלים משברים ומחלוקות שעיצבו
|
|