|
|
עמוד:9
מבוא 9 השיח על ספרות קנונית וספרות פופולרית, אם כך, אוצר בתוכו מגוון שלם של הבחנות אפשריות : בין מאפייניהם הצורניים והרעיוניים של טקסטים, בין קבוצות חברתיות ודפוסי הפעולה המיוחסים להן, בין אופני יצירה ומיקומים פוליטיים, בין מטענים ערכיים וסדרי יום אידיאולוגיים . שפע זה של סוגיות ואמות מידה מזין את הוויכוח הענף על הקנוניות, שעניינו איננו רק הספרות למיניה אלא גם אופנים שונים של קריאה, כתיבה ופרשנות . ויכוח זה מתנהל ללא הרף, בין קוראים לבין עצמם, מעל דפי העיתונות ובתוך מסגרות אקדמיות . לצד היבטיו התיאורטיים, הוא מוצא ביטוי מעשי בתנודות צרכניות המשפיעות על שוק ההוצאה לאור, בקביעת תוכני לימוד ומחקר ובפרסומן של מהדורות 5 חוזרות ואנתולוגיות . הדחף לסווג יצירות ספרות ולדרגן זו ביחס לזו אינו המצאה בת – זמננו ; ה פואטיקה לאריסטו היא אולי העדות המפורסמת ביותר להיסטוריה הארוכה של השיח בנושא . בעת החדשה, כשהמעגל הספרותי הנשען על פטרונות אריסטוקרטית פינה את מקומו לשוק המונים החוצה גבולות מעמדיים, גזעיים ומגדריים, נוסף לדיון ממד חדש ואולי גם מידה של בהילות . בהקשר זה יש לתת את הדעת על ההבחנה המיטשטשת בשימוש העברי במונח "פופולרי", והיא ההבחנה בין העממי ) למשל, תרבות עממית, folk culture ( לבין מה שהנו חלק 6 שני המושגים מכילים משוק ההמונים ) למשל, תרבות המונים, mass culture ( . במובלע את הניגוד לקנוני, בין אם השוני נתפס כנעוץ במאפיינים טקסטואליים ובין אם בהקשר מעמדי ; אלא שלמונח "תרבות המונים" נלווית גם משמעות היסטורית ספציפית הקשורה במנגנוני השעתוק וההפצה של החברה המסחרית המודרנית ובתהליכים החברתיים והתרבותיים שליוו את צמיחתם . ההבחנה בין ספרות המונים לספרות עממית מוסיפה נדבך של מורכבות לדיון ומעלה שאלות על קורותיהן ומהותן של ההיררכיה הספרותית בכלל ושל הספרות העממית בפרט בעידן המסחרי . במחשבה האקדמית הפכה בעשורים האחרונים המחלוקת התמידית על הגדרתם של הקנוני והפופולרי לעשירה וסוערת במיוחד . מדובר במהלך מורכב ורב – פנים שלא ניתן לתארו כאן במדויק . ניתן רק לטעון, בקצרה ובהכללה, שתפיסות דיכוטומיות של הקנוני והפופולרי כנבדלים זה מזה במהותם ובשימושיהם הפכו מוקד למתקפה מחשבתית רב – כיוונית, שניזונה מהשינויים המעמיקים שעברו מדעי הרוח בכללותם מאז שנות ה – 60 . בהקשר הספרותי, שינויים אלה כללו את התערערות מעמדה של הפרשנות הניאו – קריטיציסטית, המקדשת את הטקסט כסמכות עליונה, ממקדת בו את מלוא תשומת הלב ומותירה את נסיבות היווצרותו מחוץ לדיון . אל מרכז הבמה עלו גישות ששאפו, כל אחת משיקוליה, לערער על
|
|