|
|
עמוד:12
12 שמעון מרום הפיזיולוגיה והאנטומיה מתוארות ברמה מופשטת באמצעות קונספט בן מאה שנים כמעט — ״מערכת עצבים מושגית״ — המועלה מהאוב ומוצג באור חדש לשם ניתוח התפתחות אובייקטים פיזיולוגיים והדינמיקה ביניהם . מושגים הנגזרים מהתיאוריה הפסיכולוגית ( מרחב פנימי, אי – נחת, שבירת סימטריה, אינטראקציה בין אובייקטים התייחסותיים, הסתגלות ועוד ) נידונים בהרחבה בהקשרם הפיזיולוגי . הפרק מצביע על הצורך לפתח תרבות של פיזיולוגיה התייחסותית, ובכך מהדהד את אסכולת הביולוגיה ההתייחסותית של ניקולאס רָשֶבְסקי ורוברט רוֹזֵן, המתמקדת בארגון של מערכות מְצוּמָדוֹת, מעבר למימושן החומרי . בפרק זה מובאים טיעונים מתחומי האבולוציה, הפסיכולוגיה, הנוירופיזיולוגיה והאנטומיה, ונעשה שימוש בטקסטים המשקפים את ההיסטוריה המשותפת של תחומים אלה . הקריאה בטקסטים ה״ישנים״ הללו מלמדת שיעור בענווה ; בכל פעם שחשבתי שמסעי בתהום הפעורה שבין הפסיכולוגיה לפיזיולוגיה מוביל לרעיון מקורי — לנווה מדבר תיאורטי קטן משלי — גיליתי שהמקום נכבש וטופח לפני הרבה עשרות ( לעתים מאות ) שנים על ידי הוגים, פסיכולוגים ומדענים, מייסדי הדיסציפלינות . הפרק השישי חותם את החיבור בנימה אידיאולוגית – רומנטית וקורא למידה של צניעות במגעינו העדינים עם הנושאים החשובים כל כך לכל אחת ואחד מעִמָנו — גוף ונפש . עוד כמה מילים שעשויות לעזור ולמקם את החיבור הנוכחי ביחס לנקודות מבט אחרות : הטקסט איננו תיאור של פילוסופיית תודעה – מוח, או של הפילוסופיה של הפסיכואנליזה או השפה ; תיאורים כאלו אפשר למצוא בספרים רבים שפורסמו במאה השנים האחרונות על ידי כותבים בולטים ומתאימים ממני למשימה . קיבלתי החלטה מודעת להישמר מפני הפילוסופיה והמטפיזיקה הפורמליות . תחת זאת, החיבור מציג את הדברים כפי שהם נראים מבעד לעיניו של נוירופיזיולוג המבקש להגדיר את מושא מחקרו
|
|