|
|
עמוד:11
11 פסיכואנליזה ונוירו-פיזיולוגיה את קווי המתאר של פסיכולוגיית המעמקים שעִמה בחרתי לקיים דיאלוג : ארגון החוויה כתהליך היסטורי פרטי, ארגון הבא לידי ביטוי בהתפתחות אובייקטים פסיכולוגיים פנימיים המתייחסים זה לזה ולסביבתם הדינמית . מושגים פסיכולוגיים ומובאות מטקסטים מכוננים בתיאוריית יחסי אובייקט — מעבר להבדלים בין אסכולות פסיכואנליטיות — מתוארים דרך עיניו של פיזיולוג, ומפורשים 2 באופן המקדם את מיפויים אל הנוירופיזיולוגיה והנוירואנטומיה . אף על פי שהבחירה לקיים דיאלוג עם התיאוריה הפסיכולוגית של אובייקטים פנימיים ויחסי אובייקטים פנימיים משקפת העדפה אישית, קשה שלא לחוש עד כמה מהדהדת שפתה העשירה של תיאוריית יחסי אובייקט את שפתם של נוירופיזיולוגים בעלי עניין בחקר ההתפתחות והדינמיקה של ייצוגים עצביים . זאת ועוד, חקר ההתפתחות והדינמיקה של ייצוגים ניזון משורשים היסטוריים המשותפים לשני התחומים, פסיכולוגיה ונוירופיזיולוגיה . ואולי חשוב מכול, לשיעור שהתיאוריה הפסיכולוגית מלמדת אותנו על האופי ההתייחסותי של אובייקטים יש השלכות מרחיקות לכת על האופן שבו נוירופיזיולוגים מנסחים יעדי מחקר, כמו גם על גבולות הפרשנות של ממצאים פיזיולוגיים המוגבלים מעצם טבעם לתהליכים המתרחשים בתוך גופו של הפרט, היחיד . הדיאלוג עצמו מגולם בפרק החמישי, הארוך בפרקי מסה זו, שבו מתוארות הנוירואנטומיה והנוירופיזיולוגיה לאורם של מושגים העומדים בבסיס התיאוריה הפסיכולוגית . הפרק מציע גישה למחקר נוירופיזיולוגי הניזונה מיסודות פסיכולוגיית המעמקים . הדברים מנוסחים, ככל האפשר, בצורה נגישה לקוראים בעלי רקע בפסיכולוגיה וגם לקוראים בעלי רקע בנוירופיזיולוגיה . 2 . מיפוי הוא תהליך התמרה הקושר כל נקודה בשדה מוגדר אחד, לנקודה אחת בלבד בשדה האחר ; מכאן צורת הביטוי המתייחסת למיפוי ״מ . . . אל . . . ״ .
|
|