|
|
עמוד:13
13 ירוקים זועקים למצוא דרך לשמירת חלקות היער שלא נפגעו עדיין בשלמותן [ . . . ] בשלב זה רצוי מאוד לקבוע ועדה של אנשי יעור וטבע שתבקר במקום ותקבע מה אפשר עוד לעשות להצלת היער מבלי לפגוע במידה רבה באינטרסים ההתיישבותיים של המקום . אולם למרות ההנחיות והבקשות, אושרה באוגוסט 1950 התוכנית 3 השטח הופקע והחלו עבודות הסופית לפיתוח מזרחה של טבעון, הפיתוח בשטח . שמונה מאנשי הקיבוץ, שזעמו על כך שדרישותיהם כמעט לא נענו כלל, הקימו גרעין פעולה שהחל לחבל מדי יום ביסודות המבנים, לעקור יתדות סימון ולהפריע במכוון לעבודות הסלילה של כביש הגישה לאתר הבנייה . את סיבת מאבקם, שעיקרו שמירת הצביון הכפרי של קיבוצם, ניסחו באופן ברור : בין מחנה אלונים לבין המדרונים, המיועדים לבניה, מפריד רק ואדי צר . בחרנו בצורת חיים מסויימת . איננו רוצים לוותר עליה, ולא נוכל לקיימה כאשר נהיה מוקפים ישוב עירוני [ . . . ] אין זה מתקבל על דעתנו , כי יש הכרח לבנות בתים במרחק של מטרים אחדים מבית הקברות שלנו, בו קבורים חברים אשר נפלו בכבשם את המקום הזה . לפי מיטב הכרתנו לא התחשבו בנו ובדרישותינו, יתר על כן : לא היתה לפניתנו תשומת לב . אנו רואים את המצב שנוצר כחמור ביותר ולא עלינו לבד תחול האחריות להתפתחות העלולה לבוא . במקביל פנתה מזכירות הקיבוץ לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה להוצאת צו מניעה זמני נגד חברת קרת, ואף הגישו תביעה בטענה שזו לא קיימה הבטחתה לבצע עבודות הגנה נגד סחף 4 פעולות החבלה שביצעו הקרקע שעלול לפגוע בבתי הקיבוץ . המפגינים הביאו למעצר משטרתי של שמונה מהם, לאחר קטטות ומאבק פיזי בשטח . במהלך החודשים הבאים החריפו אנשי הקיבוץ את מאבקם, שכן גשמי החורף המחישו בשטח ( לשני הצדדים ) את בעיית הגברת סחף
|
|