|
|
עמוד:11
| 11 מבוא משקף את ההוויה הישראלית באספקלריה של שני אנשים החיים אותה, על הצלחותיה ואתגריה . ומה למדנו ? למדנו שישראל חוזרת וממציאה את עצמה מחדש כל הזמן . על אף החיכוכים הרבים, חוסר ההסכמות והמתחים, יש באנשיה האומץ להמציא את העתיד ולבנות אותו במו ידיהם, ובעיקר בתבונת שכלם . ישראל זוכרת את ערכיה היסודיים כבית לעם היהודי, וסביב רעיון זה מלוכדים זה שנים רוב אזרחיה . מדינת ישראל היא אי של הצלחה כלכלית, חברתית, תרבותית וסביבתית . גם עכשווית וגם עתידית . ההיסטוריה של ישראל מלמדת אותנו שהיכולת לנבא איזשהו עתיד ספציפי על סמך העבר — איננה עובדת . אופן החשיבה המרדני והמהפכני של העם הזה יוצר את מדינת ישראל בדמותו — יצור חי שאינו שוקט לרגע . העתיד מוגדר מחדש באופן שוטף על ידי עם שאין בו טיפה של קיבעון מחשבתי או התנהגותי . עם תוסס . במובנים רבים ישראל היא "אי", ובתחושה זו חיים תושביה . אמנם גיאוגרפית היא אינה אי, אך בפועל, לאורך שנים, היא מבודדת מסביבתה העוינת וחיה כ"מדינה מוקפת אויבים" . אי של יציבות . אי של שפיות . הדמוקרטיה המערבית היחידה במזרח התיכון, שעוצמתה הכלכלית, החברתית והתרבותית מפרידה אותה משכנותיה וממקמת אותה בין המדינות ההישגיות בעולם . בסרט "האדם השלישי" אורסון ולס, בדמותו המפורסמת של הנוכל הארי ליים, אומר שאיטליה — במשך 30 שנות מלחמה, טרור ורצח בשלטון הבורג'ס — הביאה לעולם את מיכלאנג'לו, ליאונרדו דה וינצ'י ואת הרנסנס ; לשווייץ, לעומת זאת, היו 500 שנים של שלום ודמוקרטיה, אומר הארי ליים, שבמהלכן הביאו לעולם את שעון הקוקייה . ליים לא דייק — שעון הקוקייה הומצא בגרמניה ושווייץ ניטרלית רק 200 שנה, אבל האמירה הזאת יפה להסביר את הישראלים שחיים בסביבה עוינת ועל אף זאת — ממציאים, מחדשים ומצליחים . ככל שהעמקנו בחומר, כך נדהמנו מהפער בין תפיסת המציאות כשלילית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בתקשורת, לבין התוצאות בפועל כמו גם רמת שביעות הרצון הגבוהה של הישראלים . יש כאן משהו
|
|