|
|
עמוד:11
היהדות שלכה 11 אין סיבה להתפלא על כך שתרבותה של ישראל חווה חבלי גיבוש . אין סיבה להתרגז על כך שיש בה ויכוחים, לעיתים נוקבים, על כיוון ודרך . אין סיבה להיות קצרי רוח — זה ייקח עוד זמן . אפשר לנסות ליהנות מהמסע . בספר נציג ממצאים וננסח טענות על החברה היהודית בישראל . בראשן הטענה שכבר אפשר לראות בארץ ניצנים של תרבות יהודית חדשה . נכנה אותה ״יהדות ישראלית״ . זה כמעט מתבקש כמובן : ישראל נוסדה כדי להצמיח יהדות חדשה — להצמיח תרבות שמאפשרת חיים יהודיים של משמעות בעידן הזה . וזה בדיוק מה שהיא עושה . לפעמים מתוך תכנון קפדני, לעיתים מתוקף נסיבות חיים, לפעמים באופן שמקובל על הכלל, לעיתים בכיפוף ידיים עד כאב . יהדות ישראלית שונה בדרכים רבות מיהדות לא ישראלית . יהדות ישראלית שונה בדרכים רבות מיהדות טרום-ישראלית . זאת יהדות ציבורית . המדינה שובתת בשבת . המדינה מניפה דגל בצבעי הטלית . למדינה שפה רשמית שהיא לשון הקודש . יהדות ישראלית נבנית, בין השאר, מתוך החופש של יהודים לעצב את הפרהסיה התרבותית שלהם כך שתשקף ותשמר את התרבות היהודית . וכמובן, על האופן שבו צריך לשמר אותה אין הסכמה — יש ויכוחים . אבל אפילו הוויכוחים מייחדים את היהדות הישראלית, כי עד לפני שבעים שנה, ובמשך אלפי שנים, היהודים לא יכלו לנהל ויכוחים כאלה . הם לא יכלו להתווכח איך מתנהלת חברת חשמל של מדינה יהודית, ואיך פועל צבא של מדינה יהודית . הם לא יכלו לשאול כיצד צריכה המדינה, ואם היא צריכה, להשאיר בתודעה את ספירת העומר . הם לא יכלו להתלבט אם יש עוד טעם להתאבל על חורבן ירושלים — הנבנית מחדש . זאת יהדות לאומית . יהודים ישראלים רואים את המגורים בישראל, את החיים בישראל, את ההקרבה למען ישראל, כמרכיב משמעותי מאוד בתרבות היהודית . מצוות הארץ — שכמובן, גם על מרכיביה המפורטים קיימת מחלוקת פוליטית עזה — היא מצווה
|
|