|
|
עמוד:14
מלקולם גלדוול 14 זה מול זה . אף אחד לא העז לזוז . תקיפה פירושה היה לרדת מן ההר אל העמק ואחר כך להעפיל אל רכס האויב בעבר השני, טיפוס שכמוהו כהתאבדות . לבסוף פקעה סבלנותם של הפלישתים . הם שלחו את בכיר הלוחמים שלהם אל העמק לשבור את הקיפאון באמצעות דו-קרב . הוא היה ענק, גובהו קרוב לשני מטרים, לראשו קסדת נחושת וגופו מכוסה בשריון קשקשים . הוא נשא כידון, חנית וחרב . לפניו הלך נושא צינה ( מגן גדול ) . הענק התייצב לפני בני ישראל וקרא : "ברו ( בחרו ) לכם איש וירד אלי ! אם יוכל להילחם איתי והכני, והיינו לכם לעבדים . ואם אני אוכל לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים ועבדתם אותנו . " במחנה ישראל לא מש איש ממקומו . מי יוכל לנצח יריב מפחיד כזה ? ואז צעד קדימה נער רועה צאן שירד מבית לחם להביא אוכל לאֶחיו, והתנדב להילחם בגוליית . שאול התנגד : "לא תוכל ללכת אל הפלישתי הזה להילחם עמו כי נער אתה והוא איש מלחמה מנעוריו . " אבל רועה הצאן התעקש וטען כי יצא כבר מול יריבים אכזריים מהאיש הזה . כאשר רעה את צאן אביו, "ובא הארי ואת הדוב ונשא שה מהעדר," אמר לשאול, "ויצאתי אחריו והכיתיו והצלתי מפיו . " לשאול לא היו אופציות אחרות . הוא הסכים, ונער הרועים רץ במורד ההר לקראת הענק העומד בעמק . "לכה אלי ואתנה את בשרך לעוף השמים ולבהמת השדה," קרא הענק בראותו את יריבו מתקרב אליו . כך נפתח אחד הקרבות הנודעים ביותר בהיסטוריה . הקרב בין דוד וגוליית . 2 . דוד וגוליית הוא ספר על מה שקורה כשאנשים רגילים מתמודדים עם ענקים . באומרי "ענקים" אני מתכוון ליריבים חזקים מכל הסוגים — מצבאות ולוחמים אדירים ועד לנכות, אסון ודיכוי . כל פרק מגולל סיפור של אדם אחר — מפורסם או לא-ידוע, רגיל או מבריק — שהתייצב מול אתגר גדול במיוחד ונאלץ להגיב . האם לשחק לפי
|
|