|
|
עמוד:12
בשם החוק | 12 ● ● ● יעקב שמשון שפירא הוא היועץ המשפטי הראשון של הממשלה . שפירא מקרין סמכות . הוא לא נראה אדם שנכנסים לדבריו וקוטעים אותו באמצע משפט . גם לא כזה שחולקים על דבריו לאחר שסיימם . שפירא נראה פטריארך, ואכן כזה היה . יהודי נרגן, קצר רוח ויהיר . הוא כיהן תקופה קצרה יחסית אבל יצק את היסודות וחרץ את הקו שממנו היועץ אינו סוטה . שפירא הגדיר את מעמדו של נושא התפקיד ביחס לסובבים אותו וביצר את האוטונומיה שלו . הוא הבהיר לממשלה שבכל מה שקשור לפרשנות של החוק — המילה האחרונה היא שלו . נכון, חברי הממשלה רשאים לא לקבל את פסיקותיו, מובן לחלוטין שהוא משאיר זאת לשיקול דעתם, אבל מוטב שיקבלו . שפירא היה גם הראשון שהתעמת עם מערכת הביטחון . מדובר בפרשה שהסעירה את המדינה בראשית ימיה . היה מעורב בה איסר בארי, סמכות ביטחונית ומודיעינית מהמעלה הראשונה בימים ההם . שפירא דרש את העמדתו של בארי לדין בגלל מעורבותו בהוצאה להורג, על לא עוול בכפו, של מאיר טוביאנסקי . היה לבארי גב חזק, גם פוליטי וגם ביטחוני . זה לא סייע לו מול נחרצותו של שפירא : "היה ברור לי שבמדינה שבקושי קיימת שנה, אם קצינים בכירים או אנשים בעלי עמדה יכולים, בצורה כזאת, לגמור את חייו של אדם, אפילו אם הם חושבים שהם עושים את זה בצדק וביושר — אז אנחנו בצרה ובסכנה גדולה מאוד . לכן החלטתי להביא את העניין הזה לפני בית משפט", נימק שפירא ובחר להופיע במשפט זה בעצמו מפני שחשב, "אם הממשלה תעבור על העניין הזה בשתיקה, ורק תעניק [ לטוביאנסקי ] הלוויה ממלכתית ופיצויים, ובזה גמרנו — לאן נגיע ? " ליד תמונתו של שפירא נמצא חיים כהן . תמונתו היא היחידה מבין כל הפורטרטים שמסגירה תחושה של עליונות . "חיים כהן", הוא שם די שגור אבל בעצם היה רק "חיים כהן" אחד ולא יהיה נוסף . כהן החל את דרכו כעושה דברה של המדינה וכמלבין חטאים ממלכתיים בתקופה שזה מה שנדרש מהיועץ המשפטי . אלא שכהן עשה הבחנה ברורה בין האינטרס של המדינה לבין האינטרסים של ראשיה . הוא היה היועץ הראשון שהעמיד לדין פוליטיקאים שחטאו באי ניקיון כפיים — יהיה המחיר הפוליטי אשר יהיה . כהן קבע בכך כי ביחס להעמדה לדין, היועץ הוא הפוסק האחרון . בחלק מהמקרים בלם כהן את הדרג הפוליטי ומנע העמדה לדין, כפי שקרה בעניינה של "שורת המתנדבים", ארגון שפעל לחשיפת
|
|