פתח דבר

עמוד:11

| 11 פתח דבר הסופר האמריקני מייקל שייבון אמר פעם שלא רק ש אפשר ללמוד כתיבה, צריך ללמוד אותה . "אינני מבין מדוע אנשים חושבים שיש ללמוד ציור, אבל לא כתיבה," תמה הלה, ואולי גם כעס קצת . שייבון, בוגר סדנאות כתיבה בעצמו, צודק במידה ידועה . רוב הסופרים ה"טבעיים" לומדים כתיבה בכוחות עצמם, בצורה אינדוקטיבית-אוטודידקטית של ניסוי וטעייה חפים ממסגרת מוגדרת . הלהט שבוער בהם משחר נעוריהם אינו מרפה מהם, הם קוראים וכותבים המון, מתאמנים עשרות שנים ומתמלאים דכדוך ודחייה, ובתוך כך מפיקים מסקנות מקצועיות ואישיות מתסכלות, ולא פעם מסרסות . עם הזמן ( ואם הם לא מאבדים את שפיותם ) , נוצקת בהם מערכת סמויה ופרטית של כללי כתיבה ; מין קודקס אמנותי שמנחה אותם בדרכם, הקול שלהם . כישרון הוא עניין של מזל, לא של צדק . אחדים ניחנו בו ואחרים פחות, אך אלה גם אלה יכולים תמיד לשפר את יכולותיהם הקיימות באמצעות התנסות ותרגול, ולספק לכישרונם שלוחה בדמותה של מיומנות . דין פיקחות כדין כישרון : גם החכם באדם לא יתקדם בכתיבתו אם לא יתמיד וישקוד עד שיבוא לתוצאות מהוקצעות . במילים אחרות : כל מה שדרוש לכותב טוב לניסוח אלף מילים קולעות וקולחות הוא יום אחד של עבודה קשה, ולפניו עשרים שנות סבל ( סיזיפי רק למראית עין, אגב ) . המזל משחק בכתיבה תפקיד חשוב . במילה מזל אני כולל את גנטיקת הכותב וסביבת גידולו, השמחות שידע והטרגדיות שפקדו אותו, רקעו הסוציו-אקונומי והגיאו-פוליטי, וכן הלאה . לאף סופר רציני לא קל נפשית, אך יש להניח שחייו הנוחים של אלכסנדר דיומא הבן, שנולד לאב סופר, מעשירי צרפת ומפורסמיה, הקלו על חיבור הגברת עם הקמליות . ודאי שקשה יותר היה לפרימו לוי, ניצול השואה, או לג'ון קוטזי, הנובליסט הדרום-אפריקני לבן העור, שכתב בחמלה על השחורים האומללים שעה שהאפרטהייד געש סביבו . באזור הגיאופוליטי הקשוח ששמו ישראל, קראתי פעם, מצוי שיעור הסופרים לאוכלוסייה הגבוה בעולם, וכזה גם שיעור יודעי קרוא וכתוב ( % 97 ) . זאת ועוד : רוב העולים מחבר העמים לשעבר ( כחמישית מהאוכלוסייה ) דוברים לפחות שלוש שפות . בשל המגוון הדמוגרפי העסיסי שלנו, כמעט כל ישראלי בא במגע יומיומי עם שלוש שפות לפחות, בכתב ובעל-פה, לרוב מבלי משים . זאת תרבות לשונית עשירה ותוססת להפליא ( ויש שיאמרו סכיזופרנית ) , שקשורה קשר גורדי, חי ונושם, למילה . וכמובן, זו תרבות ששורשיה הספרותיים עתיקים, תרבותו של עם שמכנה עצמו "עם הספר", אומה נרדפת ששרדה בזכות דבקותה ב"ספר הספרים",

כנרת, זמורה דביר בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר