|
|
עמוד:11
| 11 מרומא לירושלים המחשב הנייד, קראתי וכתבתי . הפוליטיקה האיטלקית לא עניינה אותי במיוחד . הטלוויזיה בדירה ששכרתי שידרה רק באיטלקית ולא צפיתי בה . הצלחתי להתנתק מן האווירה הישראלית המתוחה ולמצוא שלוות נפש . בשבתות הלכתי לבית כנסת שכונתי נחמד . הקהילה היהודית המקומית קיבלה אותי בסבר פנים יפות ומדי פעם לימדתי שם שיעורי תורה . לעיתים מזומנות סעדתי בשבת על שולחנם של בני הזוג ארביב הנוהגים לארח בביתם המרווח אנשים רבים מדי שבת בשבתו . השהות ברומא הייתה עבורי כעין חלום . התאהבתי בעיר המקסימה והיפהפייה . בשכיות התרבות שלה, בחורבותיה העתיקות ובהפתעות שהיא מזמנת למי שמסתובב בין סמטאותיה . החום והחביבות שספגתי מתלמידַי ומשכנַי, גם הם תרמו להרגשתי הטובה ולאותה רגיעה שהעיר הנהדרת הזאת העניקה לי . אולי בשל כך הוטרדתי כל כך מן הדברים שמצאתי בתיבת הדואר האלקטרוני מיד עם שובי מרומא לירושלים . הכותב אינו אומר זאת במפורש, אבל בין הדברים חבויה האשמה . אני הוא זה שבספרי ניפצתי לרסיסים את האמונה הדתית שלו . זו האשמה כבדה, מה אומר לו כשאפגש איתו ? אחרי התלבטות השבתי לו כי זה עתה שבתי ארצה אחרי היעדרות של כמה חודשים, וביקשתי שיכתוב שוב בעוד שבוע . בסתר לבי קיוויתי כי הדחייה תרפה את ידיו, ואולי פשוט ישכח ? אבל הוא לא שכח . כעבור שבוע בדיוק הוא שב וכתב לי . קבענו פגישה בירושלים ואז ראיתי לראשונה את שמוליק שיר שהפך לשותפי ליצירתו של ספר זה . שמוליק למד בעבר היסטוריה של עם ישראל בעת העתיקה ולימודי ארץ ישראל, אבל הוא עוסק לפרנסתו בתחומים אחרים . בניגוד לחששותַי הפגישה התנהלה באווירה לבבית . ניסיתי להסביר לשמוליק את עמדתי הדתית המורכבת ואת הנסיבות האישיות שהביאו אותי אליה . כעבור ימים אחדים כתב לי שמוליק פעם נוספת והציע שניצור יחד ספר על נסיבות הולדתו של התנ"ך . הרעיון היה שהספר יתהווה
|
|