|
|
עמוד:14
14 | הקדמה כולו נתברך באדמות ראויות לעיבוד חקלאי, בגשמים ובכמה מעיינות שופעים . כאז כן היום, ציפורי שוכנת בלב אזור המצטיין בחקלאות משגשגת . הד לכך נמצא בדברי חכמים : 'ששה עשר מיל חיזור חיזור לציפורין הן הן ארץ זבת חלב ודבש' ( ירושלמי, ביכורים א, יב [ סד ע"ב ] ) . טופוגרפית, האתר נחלק לשני חלקים עיקריים — הגבעה ומורדותיה, והאוכף שממזרח לגבעה . הבנייה בתקופה ההלניסטית והרומית הקדומה התרכזה ברובה בעיר העליונה, על פני הגבעה ומורדותיה, ואילו בסוף המאה הראשונה או בראשית המאה השנייה לסה"נ הורחב שטחה של ציפורי אל האוכף שממזרח, אזור שבו שכנה העיר התחתית . בתקופה הרומית התרחבה העיר הרבה ובשיאה של התקופה הביזנטית השתרעה ציפורי על פני שטח של כ- 250 דונם . ראשיתו של היישוב בשלהי תקופת הברזל, אולם שמו של המקום בתקופה זו אינו ידוע . לראשונה נזכר שמה של ציפורי אצל יוסף בן מתתיהו, בראשית שלטונו של אלכסנדר ינאי ( בשנת 103 לפסה"נ ) , ומכאן והלאה היא מכונה כך במקורות . הורדוס אנטיפס מכנה את העיר 'אבטוקראטוריס', ביטוי שמשמעותו אינה ברורה, ובמטבעות מימי המרד הראשון ברומאים מופיע גם השם 'אירנופוליס ( = עיר השלום ) — נירוניאס-ציפורי', אולם שמות אלו לא נקלטו ושימשו רק לזמן מועט . בימיו של הדריאנוס או לכל המאוחר בימיו של אנטונינוס פיוס נקראה העיר ביוונית דיוקיסריה . שני השמות מופיעים מכאן ולהבא במקביל, אבל קיימת חלוקה ברורה למדי באופן השימוש בהם . בספרות הרבנית נמצא רק השם ציפורי, ציפורין או ציפורים, שתי הצורות האחרונות קיימות רק במקורות הארץ ישראליים . שם זה חוזר גם בכתובות בעברית, בארמית או בתעתיק ליוונית . 1 לעומת זה, המקורות היווניים ומאוחר יותר גם הנוצריים משתמשים לרוב בשם דיוקיסריה . במקורות הנוצריים הכתובים סורית משתמשים בשם העברי — Sōphrin , ומאוחר יותר בערבית היא נקראת צַפוּרִיֶה ( Saffūrye . ) . 2 המקורות הספרותיים מכילים מידע חשוב על אודות העיר ותושביה, בנייניה, כלכלתה, וסביבתה המיידית . ספריו של יוסף בן מתתיהו מספקים פרטים בדבר ההיסטוריה הקדומה של העיר משלהי התקופה ההלניסטית ועד לפרוץ המרד הגדול נגד הרומאים . ציפורי נזכרת מאות פעמים בספרות הרבנית . כמה מהמקורות מתייחסים לאירועים ולאנשים בעיר בימי הבית השני, אולם מרביתם נוגעים לתקופה שלאחר מרד בר כוכבא ועד שלהי המאה הרביעית לסה"נ . בלי להיכנס לשאלת מהימנותם ההיסטורית של המקורות הרבניים, נמצא בהם מידע חשוב המסייע בשחזור ההיסטוריה החברתית-תרבותית-דתית של העיר ותושביה . ידיעות בודדות על העיר נמצא בספרות היוונית-רומית, ועליהן יש להוסיף את התיאורים של אבות הכנסייה ועולי הרגל הנוצרים, הנוגעים לעיר בתקופה הביזנטית . חשיבותם של המקורות הכתובים בשחזור עברה של ציפורי לא יסולא בפז, אך יש לזכור שמרביתם נכתבו במרחק של מקום וזמן, מה גם שהתמונה העולה מהם היא חלקית . לעומתם, ממצאי החפירה בציפורי — הבניינים, הפסיפסים, מתקני המים, התעשייה והחקלאות, והממצא הקטן ( כלי חרס וזכוכית, נרות, תכשיטים, פסלונים, מטבעות ועוד ) — מהווים נדבך חשוב בהכרת עולמה החומרי-תרבותי של אוכלוסיית העיר, מהתקופה ההלניסטית עם ייסודו של היישוב בראש הגבעה, בימי פריחתה של העיר בתקופות הרומית והביזנטית, ועד לאחר הכיבוש המוסלמי, שעה שהיישוב הצטמצם לכפר קטן . אלו מאפשרים לגעת בעבר, להכיר את הפסיפס האנושי, הדתי, החברתי והתרבותי במקום, ולחוש בד בבד בתמורות שהתרחשו בעיר הגלילית במעבר מתקופה אחת לרעותה . שאלות בסיסיות הנוגעות באופייה של העיר היהודית, שנדונו רק לפני עשור או שניים, פינו 1 נוה, על פסיפס ואבן, מס' 33 ; דותן וג'ונסון, חמת טבריה, עמ' 102 – 103 ; נוי, כתובות יהודיות, מס' 60 . 2 אליצור, שמות מקומות, עמ' 79 – 82 .
|
|