מבוא

עמוד:11

11 א ו ב מ - ומתי הועלה התלמוד על הכתב ? האם ע"י רבינא ורב אשי, או מאוחר הרבה יותר ? - ומתי הומצא הניקוד העברי ? ומתי טעמי המקרא ? והיכן ? - והאם התהליך הזה, של המצאת הניקוד וטעמי המקרא, חופף להעלאת התורה שבע"פ על הכתב ? ובכלל, התקופה הנקראת בפינו "תקופת הסבוראים", כלומר המאות השישית, השביעית והשמינית, הן חור שחור מבחינת ידיעתנו ההיסטורית . 2 . בין הראשונים, היה זה רש"י שדגל בעמדה שהתורה שבעל פה המשיכה להיות נלמדת בעל פה גם אחרי חתימת המשנה, ועד המאה השמינית ( " . . . שלא היה דבר הלכה כתובה בימיהן [ של אמוראים ] , אפילו אות אחת, חוץ ממגילת תענית" . רש"י, עירובין ס"ב ע"ב ) . הרמב"ם חולק על רש"י . בהקדמה לפירושו למשנה, בתארו את תהליך עריכת המשנה, ואחר כך את התלמודים ( הבבלי והירושלמי ) , הוא מציין שהכל נכתב עלי ספר . ואף שאינני רוצה לשים עצמי בין ההררים הרמים האלה, אני מתקשה לקבל את דעתו של רש"י, וגם של רוב החוקרים בזמננו, ולו רק בגלל שקשה לחשוב שאדם ( או קבוצת אנשים ) מסוגלים היו להקיף את כל הידע הזה בעל פה, ולהעבירו מדור לדור . נוסיף ונאמר שכל אנשי חכמת ישראל עסקו בשאלה הזו : רנ"ק, שי"ר, רצ"ה חיות, צונץ, גייגר וכמובן גם שד"ל . השאלה הבסיסית היא : האם העולם היהודי היה עולם נעדר ספרים עד תקופת הגאונים ? כש'ארון הספרים' היהודי היחיד העומד בפני חז"ל הוא התנ"ך, בצד זיכרונם הפנומנלי, והתלמידים המשננים את ההלכות ? 3 . פרופסור יעקב זוסמן הוציא מחדש בשנת תשע"ט את ספרו תורה שבע"פ - פשוטה כמשמעה ( עם הערות רבות ועמוקות של תלמידיו ) . במאמר הזה הוא מפתח את התזה שאכן, עד המאה השמינית, היה כל אוצר הספרות של העם היהודי, הקרוי בפינו, בהכללה, 'תורה שבעל פה', כלומר המשנה, התוספתא, התלמוד הבבלי והירושלמי, וכל השאר, ים גדול של היהדות – תורה שבעל פה בלבד . הים הזה המשיך להילמד אך ורק מתוך הזיכרון, ולא הועלה כלל על הכתב ! כאמור, שד"ל החזיק בעמדה הזאת, המקובלת גם היום ע"י רבים במחקר התורה שבע"פ . 4 . הרמב"ם מרבה לשבח את תרגום אונקלוס . במורה נבוכים בחלק א' פרק כ"ז הוא אומר : 'אונקלוס הגֵר שלֵם מאד בלשון העברית והארמית . וכבר שַׂם השתדלותו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא