|
|
עמוד:13
פרולוג 13 לגלגל את השאלות לפתחן של כמה מנשות שירת הים, שכנותיי החדשות ליישוב, ולשמוע מעט על סיפור חייהן כפרטים וכקהילה . בשיחות ארוכות שניהלתי עמן, אחת לאחת, בחצרות הקרוונים העמוסים שלהן, התוודעתי לעוצמת התחושות הסותרות ולהוויה רוויית הקונפליקטים שהן עטופות בה : בצד הארעיות והזמניות שאפו לתקוע יתד ולהשתקע ; בצד קבלת הדין הביעו אי השלמה ; בצד ניסיונות ההתערות בחברה הישראלית הקפידו לשמור על זרות ועל נפרדות ; בצד ההתפייסות והרצון לסלוח ביטאו ניכור . ככל שהעמקתי בבחינת הדברים — בין אם באמצעות סקירת מצבן של יתר קהילות גוש קטיף המפוזרות ברחבי הארץ, בין אם בסקירת מתודולוגיות אפשריות למחקר המסתמן — הבנתי שהשלם גדול מסכום חלקיו . הבנתי שעל מנת לכתוב מחקר מקיף וממצה אודות אוכלוסיית גוש קטיף לשעבר ואודות מקומו של גוש קטיף בעיצוב זהותם עליי להרחיב מבט ולפרוץ את גבולות ה"מחקר" המאולתר והמזדמן שניהלתי עד כה . התמקדות בקהילת שירת הים, המצומצמת הן מבחינת גודלה המספרי והן מבחינת הרכב הגילאים והרקע הדתי-אידיאולוגי של חבריה, תוכל אולי לספק תובנות אודות קהילת שירת הים אך לא תוכל לספר את סיפורה של קהילת גוש קטיף בכללה . * * * עד מהרה מצאתי את עצמי מסיירת באתר הקרווילות הגדול ביותר הארץ שהוקם עבור עקורי גוש קטיף בחסות המדינה — אתר הקרווילות שבניצן . כמו יתר אתרי הקרווילות שנפרסו ברחבי הארץ, גם הוא תוכנן לתת מענה זמני לטווח של שנתיים עד ארבע שנים לחמש מאות המשפחות שאכלסו אותו . כאשר הגעתי אליו שנתיים לאחר ההתנתקות היה האתר שוקק חיים . במבט ראשון משכו את תשומת לבי סביבת המגורים ותנאי הקיום הפיזיים של תושבי גוש קטיף לשעבר . ארעיותו של האתר נשקפה מכל עבר . מבני הציבור, בתי הכנסת, בית הספר, הספרייה, המכולת, המרפאה המקומית, מועדוני הנוער ואפילו חדר הכושר מוקמו כולם בתוך מבנים יבילים : קרווילות, קרוונים, מבנים מאולתרים ומחסנים למיניהם . חמש מאות הקרווילות ( "חרטווילות" בלשון המקומית ) כמעט נשקו זו לזו בצפיפות, שהודגשה עוד יותר בשל תוספות הבנייה המאולתרות שהוסיפו להן המשפחות המתרחבות במהלך הזמן . בעיות תשתית וערמות אשפה שהצטברו בפחים תרמו את שלהן לעליבותו של האתר ושיוו לו מראה מעברתי .
|
|