|
|
עמוד:12
12 מעבר לעובדה שמִיזְאַנְדְרִיָה מערערת את המסר הטמון במאבקן של הנשים, מתברר שהיא מקשה מאוד על חייהם של הגברים, מעין אלימות בלתי נסבלת, שעד כה גבתה מספר בלתי אפשרי של בדיוק אפס נרצחים ואפס פצועים . אומרים שעם כל הקשקושים מסוג MeToo # וכל השטויות הנלוות, לא פשוט להיות גבר בימינו . הגברים של היום כבר לא יודעים איך להתחיל עם בחורות, איך להעלות במעלית עם עמיתות לעבודה, אילו בדיחות לספר . . . מה עוד מותר להם לומר או לעשות ? אין בי הרבה חמלה כלפי אותן אין-ספור חרדות קיומיות של הגברים . אותן שעות שהם מקדישים לבכי על מר גורלם, כבחורים אומללים ורדופים, מאפשרות להם להשתמט באלגנטיות מהחובה הבסיסית שלהם : להיות תוצר קצת פחות טהור של הפטריארכיה . אף שבאופן מפליא מעטים הם הגברים השואלים את עצמם למה הפמיניסטיות כל כך שונאות אותם, המספרים מדברים בעד עצמם, כך שאת התשובה הם היו מגלים במהרה . אבל לא, הם עסוקים מדי בלהסביר לנו שהם לא כאלה, שזה ממש לא בסדר לעשות הכללות . ומעבר לכול, כשאנחנו סוגרות אִתם עניין עם האמירות שלנו, ביניהן men are trash , — כ ל ה ג ב ר י ם ח א ר ו ת — אין סיכוי שנראה אותם מצטרפים אלינו ומסייעים לנו במאבק שלנו . כאילו איננו מסוגלות לנהל את המאבק שלנו בלעדיהם,
|
|