|
|
עמוד:12
12 דורית וייס הערבי 2 . 1 מיליון נפש והיישוב היהודי מנה כ- 650,000 נפש ( הורוביץ וליסק 1997 ) . שתי מערכות נפרדות של מוסדות לאומיים יהודיים פעלו זו לצד זו בתקופת המנדט : ההסתדרות הציונית וכנסת ישראל ; עיצובן של שתי אלה והקשרים ביניהן החלו עוד בשנות ה- 20 . המוסדות הציוניים בארץ ישראל היו חלק מההסתדרות הציונית העולמית בהנהגתו של חיים ויצמן . בדומה ליהודי העולם, יהודי הארץ השתתפו בבחירות לקונגרסים הציוניים . להנהלה הציונית היו שני מוקדי פעולה - בלונדון ובירושלים, וההנהלה בלונדון הייתה דומיננטית עד אמצע שנות ה- 30 בשל ההכרח לקיים קשרי עבודה ישירים עם ממשלת בריטניה בעלת המנדט על ארץ ישראל, והיא אף פעלה כגוף מייעץ למוסדות הממשל הבריטי ( פעיל 1987 ) . כנסת ישראל הוכרה רשמית על ידי שלטונות המנדט וייצגה את רוב היישוב בארץ כולל הרוויזיוניסטים . שני גופים עיקריים הרכיבו אותה : אסיפת הנבחרים, שהייתה גוף מייצג של היישוב כלפי הממשל הבריטי, והוועד הלאומי, שהיה הגוף המבצע והממונה על שירותי הבריאות היהודיים בארץ ( פורת 1984 ) . היחסים בין שני המוסדות הלאומיים היו מורכבים, ולא אחת התאפיינו בחשדנות ובמתיחות ; חלוקת התפקידים ביניהם לא תמיד הייתה ברורה, וניסיונות התיאום לא עלו יפה . למוסדות הציוניים היה יתרון בכך שהיו להם מקורות מימון קבועים ורחבים והם נסמכו על קרנות לאומיות כקרן היסוד והקרן הקיימת לישראל . מעמד ההנהלה הציונית, שהיה מעוגן באופן רשמי בכתב המנדט, העניק לה כוח בעמידתה מול הממשלה הבריטית וחבר הלאומים ( נאור וגלעדי 1990 ) . בשנת 1929 הוקמה הסוכנות היהודית, הגוף שעתיד לנהל מטעם היישוב את פעילות קליטת העולים, מימון הטיפול הרפואי בהם והשירות במחנות המעצר ( שם ) . במקביל להתפתחות המוסדות הלאומיים נוצר מוקד שלטוני
|
|