|
|
עמוד:11
11 שליחות בלבן עיקר עיסוקן של מחלקות הבריאות במושבות הבריטיות השונות . שירותים אלו היוו את הצידוק החוקי והמוסרי לגביית מיסים במושבות ( ראובני 1993 ) . שאלת העלייה בכלל ומתן רישיונות לעלייה של יהודים בפרט העסיקה את הבריטים ואת היישוב היהודי עוד לפני מלחמת העולם השנייה, גם בשל העובדה שהיישוב היהודי בארץ חשש מעלייה המונית ארצה . חששות אלה לא פחתו כשבעקבות המשבר הכלכלי העולמי, עליית הנאציזם ופתיחת חלון ההזדמנויות לעלייה של יהודי גרמניה גבר מספר העולים בהתמדה ( מ- 31,500 בשנת 1934 ל- 62,000 ב- 1936 ) ואף הביא להכפלת היקף היישוב היהודי בתוך חמש שנים . הבריטים הקפידו על עלייה לפי מכסות מטעמים שונים, בעיקר בשל החשש מהפרת האיזון הדמוגרפי ( גלבר בתוך הכהן 1998 ) , ומשנת 1943 החמירה הממשלה הבריטית את התנאים לעלייה . למרות שהגרמנים היו מוכנים לחילופין בין אזרחים גרמנים מהארץ לנתיני ארץ ישראל שהיו בארצות הכיבוש, הבריטים היקשו ועיכבו את התהליך . הממשלה הקפידה שלא לאשר עלייה מארצות 1 האויב עד דצמבר ,1942 אז הותרה עליית ילדים ונוער בלבד . מסוף שנות ה- 30 ועד סיום המנדט ועזיבת הבריטים את הארץ התבססה המדיניות הבריטית ביחס לשאלת ארץ ישראל על הרצון לרַצות את העולם הערבי ולשמור על האיזון בין העמים בארץ ( כוכבי 1992 ) . מפעל ההעפלה היווה את הביטוי המוחשי למאבק במדיניות הבריטית כפי שבאה לידי ביטוי בספר הלבן, ולקשר שבין בעיית העקורים לשאלת ארץ ישראל ; העלייה הבלתי לגלית הייתה אחת מדרכי המאבק העיקריות של הציונים במדיניות הבריטית בארץ ישראל ובהגבלות העלייה ( שם ) . למרות ההתנגדות העקבית של הממשל הבריטי לא פסקה העלייה בכל תקופת המחקר ( 1940 - 1948 ) - בתחילת ימי המנדט מנה היישוב הערבי בארץ כ- 600,000 נפש והיישוב היהודי בה מנה כ- 84,000 נפש, ואילו בתום תקופת המנדט מנה היישוב
|
|