|
|
עמוד:12
12 יהונתן דיין צורניים . כשברנר מטיל את עצמו על רצפת חדר השינה של הזוג ביילין בשעת לילה מאוחרת, מכה את גופו ומייסר את בשרו, נוצר מיצג פיזי, פרפורמנס כביכול, שבו הוא מתראה כגוף כואב, נדכא ומבוזה . נאמר : גוף מלנכולי . אפשר שדרך גופו ביטא את תחושת הבזות שהעיקה על נפשו, שאותה לא הצליח להעביר לביילין במפגשם הראשון, כשחש שביילין נרתע ממראהו החיצוני 6 ב"מופע התוגה" שהוא עורך מתקרב ברנר לרובינא, ומריח גופו . אמנית הבמה ; אך השעה שבה הוא מעלה את הופעתו מלמדת על במה פולחנית אחרת, ועל קרבתו היתרה דווקא אל דמותו של המוכסן היהודי מזיכרונו המוקדם של הורודצקי . המוכסן הזקן שנטמע בנפשו של חוקר החסידות מקיים מעשה תיקון, פולחן קינה תיאורגי, שבו הוא כמו עוטה על עצמו את פיגורת המקוננת היהודיה הגדולה, השכינה, ומתאבל בחצות ליל, בלב החשכה, על חורבן בית המקדש וגלות ישראל . עצם מעשה התיקון מודיע על אודות קיומו של קלקול ושבר, פגם בהוויה . פיגורת השכינה שעוטה החסיד הדואב, הלוא היא שארית האל בעולם הזה — חסר האל — משוקעת בו כתחושת צער . הופעתה מרחיבה את עולם ייסוריו של היחיד הנוטל על עצמו במעשה הפולחן את צער הכלל ומבקש בעבור כולם . אם נזהה את מעשהו של ברנר כתיקון, הרי שמלבד ביטוי לעולמו החרב והכואב שלו, הודיע לביילין באותו מאורע לילי על הצורך העמוק המקנן בו לסילוק הצער . באמנותו של ברנר, בפואטיקה שלו, כך נטען, משוקעת ברמת התחביר, בתחומו של הסימן הלשוני עצמו, במשלבי המצלול והניגון, אותה איכות מתקנת הכמוסה במעשה הקינה החסידי . איכות זו היתה אצורה במופע שהעלתה רובינא בפני רוזנצווייג, ההוגה שגופו הקורס צנח לאלם, אל אתר שתיקתה המלנכולית של הרקמה החיה . המונולוג שביצעה רובינא מתוך ההצגה היהודי 6 . ראו ביילין, ברנר בלונדון , עמ' 10 .
|
|