|
|
עמוד:11
11 שירת העצבים יחד עם המלמד שלו ועצר ללינת לילה אצל מוכסן יהודי המוזג יי"ש לאיכרים למחייתו . "בהיותי עייף מאוד מטלטול הדרך", מספר הורודצקי, "נרדמתי מיד ורק בחצי הלילה התעוררתי לקול בכי והנה אני רואה את המוכסן הזקן יושב על הארץ בפינת החדר החשוך ושני נרות דולקים לידו והוא עורך 'תיקון חצות' . מתפלל ובוכה כילד על חורבן בית – המקדש, על גלות השכינה וגלות ישראל . לא שכחתיך, זקן נאמן ותמים, לא שכחתיך זה שבעים שנה . 4 יהי זכרך ברוך" . נזכיר אירוע נוסף, שמצוין במונוגרפיה שהקדיש שמעון פינקל לשחקנית תיאטרון "הבימה" חנה רובינא . פינקל מביא את זיכרונותיה של רובינא מפגישתה בפרנקפורט בשנת 1929 עם הפילוסוף היהודי – גרמני פרנץ רוזנצווייג, שהיה משותק באותה תקופה ברוב חלקי גופו : כפי ששמעתי מפי רובינא, היא מצאה את רוזנצווייג צמוד לכורסתו . [ . . . ] מסרו לה, שהוא מבקש מאוד כי תקרא לו משהו מתוך תפקידה ב"כתר דוד", [ . . . ] אך רובינא התחילה משום מה מהמונולוג שלה ב"היהודי הנצחי", [ . . . ] . כעבור כמה משפטים היא קמה ממקומה ונכנסה כולה לתוך האווירה של התפקיד . [ . . . ] אחר שהיא גמרה, הגיב רוזנצווייג עצמו בהוצאת צלילי יבבה משונים ומוזרים מתוך גרונו . רובינא נבהלה מאוד בחושבה שעשתה לו עוול, אך ראש הקהילה הרגיע אותה ואמר לה [ . . . ] : את עשית דבר גדול מאוד, כי זה חודשים שהאיש לא היה מסוגל להוציא הגה מפיו . 5 נקשור בחוט את ארבעת המקרים האלה . בחוט דק הנמשך מפרוזדורי דורות של מבעים וקולות יהודיים, מהדים ודמיונות 4 . ש' א' הורודצקי, זיכרונות , תל – אביב : דביר, תשי"ז, עמ' 13 . 5 . שמעון פינקל, חנה רובינא | מונוגרפיה על רקע זיכרונות , תל – אביב : עקד, ,1978 עמ' 76 .
|
|