|
|
עמוד:7
7 כּל עִינוּגַי הֶבֶל, דִּינָם כּֽלָיָה אֵין מֽתוּקָה כַּמֵלַנֽכו לִיָה . ( רוברט ברטון, האנטומיה של המלנכוליה ) ל קו ל קִינָה פִּרֽאִית, שֶאֵין לָהּ מֽנוּחָה . ( שארל בודלר, "האדם והים" ) והדגה המתה אשר היה יונה במעיה היתה שוקעת במצולות ים [ . . . ] , שהגיע אל סוף המקום העמוק בלב הים . ( אברהם בר – חייא, הגיון הנפש העצובה )
|
|