|
|
עמוד:12
לפני שפגשתי את ד"ר אגר אישית התקשרתי להזמין אותה לשאת הרצאת אורח באוזני תלמידַי בקורס "הפסיכולוגיה של שליטה במוחנו" בסטנפורד . בשל גילהּ ומבטאהּ דמיינתי בבושקה מהעולם הישן שמטפחת ראש קשורה תחת סנטרה . כשדיברה אל תלמידי, ראיתי במו עיני את כוח הריפוי שלה . היא עמדה שם, זוהרת בחיוכה הקורן, בעגיליה הנוצצים ובשערה הזהוב הבוהק, לבושה מכף רגל ועד ראש בבגדים שאשתי אמרה לי מאוחר יותר שהם של שאנֶל, וגוללה את סיפוריה המחרידים, הקשים מנשוא, על האופן שבו שרדה במחנות המוות של הנאצים . היא עשתה זאת בהומור ובגישה נמרצת וחיונית, ובנוכחות וחוֹם שאיני יכול לתאר אלא כאור צרוף . חייה של ד"ר אגר היו מלאים אפלה . היא נשלחה לאושוויץ כשהיתה בסך הכול נערה . חרף העינויים, הרעב והאיום התמידי במוות, היא שמרה על חירותה הנפשית והרוחנית . היא לא נשברה תחת הזוועות שחוותה ; הן רק חיזקו אותה ומילאו אותה אומץ . למעשה, חוכמתה נובעת מעומק הפרקים המזוויעים ביותר בחייה . היא מסוגלת לרפא אחרים משום שעשתה בעצמה את המסע מטראומה לניצחון . היא גילתה איך להשתמש בהתנסויותיה באכזריות האנושית כדי לחזק רבים כל כך - מאנשי צבא, כמו החיילים שעל סיפון נושאת המטוסים "נימיץ", ועד לזוגות שמתקשים להצית מחדש את האינטימיות ביניהם, מאנשים שסבלו הזנחה או ספגו התעללות לאלה שסובלים מהתמכרויות או ממחלות, מאלה שאיבדו את יקיריהם ועד אלה שאיבדו תקווה . ואנו, שסובלים מהאכזבות ומהאתגרים היומיומיים של החיים, שואבים מהמסר שלה השראה לבחור גם אנחנו בדרך שתשחרר אותנו מסבל - למצוא את האור הפנימי שבתוכנו אנו . עם תום הרצאתה, כל אחת ואחד מבין שלוש מאות תלמידַי זינקו בספונטניות מכיסאותיהם ומחאו לה כפיים . לפחות מאה צעירים וצעירות הציפו את הבמה הקטנה, וכל אחד מהם חיכה בתורו להודות לאישה היוצאת דופן הזאת ולחבק אותה . בכל עשרות השנים שאני מלמד מעולם לא ראיתי קבוצת סטודנטים שרויה בהתרוממות רוח שכזאת . בעשרים השנים שבהן אידי ואני עובדים יחד ונוסעים יחד, זו 12 ד"ר אדית אווה אגר
|
|