העשור השלישי, עשור של תפניות משמעותיות

עמוד:10

10 העשור השלישי | עשור של תפניות משמעותיות המחבלים הערביים זכו לתמיכת מדינות הגוש הסובייטי , והם התחברו לארגוני טרור אחרים בעולם ) " הצבא האדום היפני ", " כנופיית באדר-מיינהוף " ואחרים ( . מדינות שונות וכן ארגונים בינלאומיים שונים לא היססו לתמוך בהם , הן בעקיפין והן במישרין . למרות פעילותם הבלתי מוסרית בעליל , מנהיגי הטרור זכו בעשור זה להפוך להיות המנהיגות הפלסטינית המוכרת והמוערכת בקרב חוגים רחבים בעולם . כתוצאה מפעילות הטרור הערבית התחוללו שינויים מרחיקי לכת במדינות המזרח התיכון ) בעיקר בירדן ובלבנון ( והחלו להשתנות סדרי האבטחה בעולם כולו . כך , למשל , החלו להתארגן יותר ויותר גופי שמירה בשדות תעופה והחל מערך הגנה בשגרירויות , במוסדות לאומיים ובינלאומיים בארץ ובעולם , ועוד . בשנים אלו היה ארגון האומות המאוחדות זירה נוספת במאבק . האו " ם הפך לגוף עוין ומתנכר לישראל , ורוב החברות בו לא היססו להלל ולשבח את ערפאת ואת אנשיו . עצרת האו " ם , שכללה אז עשרות מדינות מוסלמיות , קומוניסטיות ומדינות אחרות שתמכו בהן אוטומאטית , הזמינה את יאסר ערפאת לנאום בפניה ) ספטמבר 1974 ( והאדירה את ארגון השחרור הפלסטיני ) אש " ף ( . היא הכירה בצורך של הפלסטינים ל " הגדרה עצמית " . רוב הנציגים באו " ם תמכו בגלוי באש " ף והכירו בזכותו להשתתף בכל ועדות הארגון ובמרבית דיוניו . שיא הצביעות התרחש ב- 10 בנובמבר ,1975 ממש ביום בו מלאו 37 שנים ל " ליל הבדולח ", כאשר עצרת האו " ם קיבלה ברוב מוחץ את החלטה 3379 בה הושוותה הציונות לגזענות . חיים הרצוג , נציג מדינת ישראל , עלה בהפגנתיות על דוכן הנואמים וקרע לגזרים את נוסח ההחלטה . רק עם תום " המלחמה הקרה ", בראשית שנות התשעים , שינו חלק ממדינות העולם את עמדתן כלפי ישראל וכלפי הציונות ובמידה מוגבלת שינו את גישתן כלפי ארגוני הטרור הערביים . עצרת האו " ם חזרה בה בשנת 1991 מהחלטה האומללה 3379 . באותה שנה התקבלה החלטה ,4686 בה הוצהר כי הציונות אינה גזענית . ג . עשור של פיצול בין חסידי ארץ ישראל השלמה ובין השמאל הרדיקאלי כמה שבועות אחרי מלחמת ששת הימים , ביולי ,1967 קמה " התנועה למען ארץ ישראל השלמה " . מרבית יוזמיה היו אנשי תנועת העבודה ובלטו בתוכם עשרות אישי ציבור , אישי רוח , סופרים ומשוררים ) ביניהם : נתן אלתרמן , חיים גורי , זרובבל גלעד , יצחק טבנקין , רחל ינאית בן-צבי , דב סדן , ש " י עגנון , יצחק שלו , משה שמיר ואחרים ( . אנשי " ארץ ישראל השלמה " ביקשו לדרבן את הממשלה ליזום התנחלויות בכל חלקי הארץ והדגישו את הזכות ההיסטורית של עם ישראל על כל ארץ ישראל . בדיוק באותה העת , קומץ של אישי שמאל רדיקאלי , ביניהם אנשי " מצפן ", רובם פחות ידועים ופחות מוכרים , יזמו פרסום ראשון של מודעות בעיתונות , " לצאת מייד מן השטחים הכבושים " . בין החתומים על המודעות הראשונות היו חיים הנגבי , אורי ליפשיץ ושמעון צבר . רק מאוחר יותר , הצטרפו לדרישה גם אישים מרכזיים יותר , ביניהם פרופ ' יהושע אריאלי , פרופ ' יעקב טלמון , פרופ ' ישעיהו לייבוביץ , עמוס עוז ואחרים . שני הצדדים נעזרו בכספים חיצוניים והרחיבו את תעמולתם בארץ ובעולם . הקיטוב בין תומכי " ארץ ישראל השלמה " ובין אנשי השמאל הרדיקאלי הלך וגאה . הצד ה " נצי ", שכאמור היה מבוסס על כמה מבכירי השמאל , זכה , כמובן , בתמיכת אישים מן הימין ) אורי צבי גרינברג , מנחם בגין ואחרים ( . זאת ועוד : ה " נצים " זכו בתמיכה מאסיבית של רבני הציונות הדתית ושל אלפי צעירים מקרב " דור הכיפות הסרוגות " שחשו כי הגיעו ימות המשיח . במקביל , הצד ה " יוני ", שהיה מורכב תחילה אך ורק מאנשי שמאל רדיקאלי , התחזק מאוד כשהוקמה " התנועה לשלום וביטחון " וכשהצטרפו אליו אישים מוכרים . הקיטוב מצא עד מהרה ביטוי תרבותי . אישי תרבות ואמנים מן השמאל הרדיקאלי החלו להפיק

יד יצחק בן-צבי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר