|
|
עמוד:12
זיגמונד פרויד 12 במובן הרחב שאין לערער על צדקתו, היא מלכתחילה ואף במקביל גם פסיכולוגיה חברתית . קשריו של היחיד להוריו, לאחיו ולאחיותיו, למושא אהבתו, למוריו ולרופאיו, דהיינו כל הקשרים ששימשו עד כה כמושא מועדף של החקירה הפסיכואנליטית, יכולים להציב בפנינו את הדרישה להתייחסות אליהם כאל תופעות חברתיות . מהבחינה הזו הם מנוגדים לתהליכים אחרים, אלה המכונים על ידינו "נרקיסיסטיים", שבהם סיפוק הדחף חומק מהשפעתם של אנשים אחרים או מוותר עליה . ההבחנה בין פעולות נפשיות חברתיות לבין פעולות נפשיות נרקיסיסטיות — בלוילר ) Bleuler ( היה ודאי מכנה אותן "אוטיסטיות" — קשורה אפוא במלואה לתחומיה של פסיכולוגיית היחיד, ואין היא מאפשרת להפריד בינה לבין פסיכולוגיה חברתית או פסיכולוגיית ההמונים . בקשרים שציינתי להורים, לאחים ולאחיות, לאהובים, לחבר, לרופא ולמורה, היחיד חווה תמיד רק את השפעתו של אדם אחד או את השפעתם של מספר מצומצם של אנשים, שכל אחד מהם הוא בעל חשיבות מרובה עבור אותו יחיד . לפיכך התרגלנו, בדברנו על פסיכולוגיה חברתית או על פסיכולוגיית ההמונים, להתעלם מהקשרים הללו ולבודד את ההשפעה הבו – זמנית של מספר רב של אנשים על היחיד — הקשור אליהם בצורה כלשהי, אם כי מבחינות
|
|