|
|
עמוד:12
12 אבנר פיינגלרנט של ז'אק לאקאן, שמקורה בזיגמונד פרויד והמשכה בסלבוי ז'יז'ק ( Žižek ) . קריאה שנייה, היא הקריאה הפילוסופית, המבוססת על ז׳יל דלז, בעיקר בספרו על אודות הקולנוע המודרני ודימוי הזמן הישיר ( 1985 Deleuze, ) , אך גם בחיבורים אחרים ובניתוחיו את האמנות והספרות, מקצתם בשותפות עם פליקס גואטארי ( Guattari ) . הקריאה הפסיכואנליטית תעסוק בעיקר בניתוח הדמות והמהלך הנפשי שהיא חווה במהלך המסע, על פי שלושת הסדרים ( הסימבולי, הדמיוני והממשי ) של לאקאן . קריאה זו עוסקת ביחסי אב - בן ובהגדרת תשתית המבנה החברתי הפטריארכלי בתרבות המערב, שבראשה עומד החוק של שם האב, כפי שמציג זאת 3 הקריאה לאקאן בסמינר "מבוא לשמות-האב" ( לאקאן, 2006 ) . הפילוסופית-קולנועית תעסוק בעיקר בחוויה של הצופה אל מול היצירה השלמה דרך פירוקה לאמצעי המבע של עצמה, בעיקר באמצעות המושגים "אקטואל" ו"וירטואל", "כוחו של השקר", "קריסטליות של הזמן" ו"סדק אי-החשיבה" . קריאה זו של דלז מפתחת כלים אנליטיים לניתוח הקולנוע המודרני שלאחר טראומת מלחמת העולם השנייה, קולנוע שבו דימוי התנועה ( Movement Image ) מוחלף בדימוי הזמן ( Time Image ) , שבו אין עוד הבחנה בין נקודת המבט של המספר החיצוני לנקודת המבט של הגיבור, והגיבור - כל שהוא יכול זה להתבונן, אך כמעט לא לפעול . הפרק השני יעסוק ב אודיסיאה ובדמותו של אודיסיאוס כדמות מרכזית בייסוד דמות האב והגבר בתרבות המערב . קריאת ה אודיסיאה תתבסס בעיקר על קריאה לאקאניאנית של מארק ביוכאן ( Buchan, 2007 ) , שבעצמו מתבסס לא מעט על קריאה פילולוגית של ג'ון פרדוטו ( 1990 Peradoto, ) . פרדוטו, שמציע לכנות את אודיסיאוס "אדם שבאמצע הקול", מתכוון בכך לדמות המייצגת מצב אפס, כלומר נקודת ההתחלה של החברה והתרבות ( שם : 170 ) - פרק שיבקש להציג את אודיסיאוס כארכיטיפ של אב גדול ומיתולוגי עבור "בניו" בקולנוע העכשווי, כדמות שהשפיעה, בין היתר, על
|
|