|
|
עמוד:13
13 לדעת מתוך הגוף 2002 Collins, ) . בהיעדר בחינה שיטתית של דואליות זו, הדיון באשר למחויבות של מערכות חינוך לתפקידן החינוכי, החברתי והפוליטי בעולמן של נערות, נותר מושתק . כדי לתקן חסר זה ולאפשר התדיינות מפורטת בלחצים המופעלים על נערות בבית הספר, ובאפשרויות שהוא מזמן להן להתהוות כסובייקט גופני, מציע הספר שלפניכן פרספקטיבה פמיניסטית ממוקדת-גוף לבחינתו של מרחב ספציפי בתוך בית הספר : שיעורי החינוך הגופני . פרספקטיבה ביקורתית זו נבנתה בעזרת פרספקטיבות 3 2 לימודי נערות,תיאורטיות מתחום הפדגוגיה הפמיניסטית, 4 בהיותו של החינוך הגופני המרחב היחיד העוסקותיאוריות של גוף . בגופן של התלמידות באופן גלוי ומוצהר, הוא מספק הזדמנות מתאימה לפיתוחה ויישומה של פרספקטיבה כזו . המבט הביקורתי המוצג בספר זה הוא הראשון לבחון את החינוך הגופני בישראל מפרספקטיבה פמיניסטית . כך הוא מאפשר להשוות לראשונה את 5 אולם תרומתוההקשר הישראלי למחקרים שנערכו במדינות אחרות . החשובה יותר נוגעת לפרספקטיבה התיאורטית שהוא מציע לבחינה הפמיניסטית של החינוך הגופני : מחקרי עבר שבחנו את משמעותו של הגוף בחינוך הגופני עסקו בו בעיקר כמשאב מאפשר ( או חוסם ) עמידה בדרישות, וכאובייקט הנתון למשטור ולפיקוח ( Carmona, Tornero - Quiñones and Sierra - Robles, 2015 ) . נקודת מבט זו סייעה להבין כיצד השיחים ההגמוניים - המזינים את הנחות היסוד של תוכנית הלימודים ושל תוכניות ההכשרה של המורות והדומיננטיים בבית הספר - מכוננים סובייקט ממושמע ונערות המוכפפות לציוויי חברת הצריכה ורודנות הרזון, ולתפיסות חינוכיות שבמרכזן נראות של ביצועים והישגים . אולם התנאים שבהם החינוך הגופני מאפשר את התפתחותן של נערות כסובייקט גופני לא נבחנו . הספר שלפניכן פיתח פרספקטיבה פמיניסטית ממוקדת-גוף ובחן באמצעותה את מגוון ההתנסויות של תלמידות בשיעורי חינוך גופני, את האופנים שבהם מורות מבינות את החינוך הגופני לנערות והפרקטיקות שהן מיישמות, ואף את תוכנית הלימודים המוסדית
|
|