|
|
עמוד:12
12 אורנית רמתי דביר מעת לעת בדיאטות מסוגים שונים, התייעצה עם תזונאיות, ביקשה הוראות מדויקות מה לאכול, מתי וכמה . החוט הקושר בין שלושת הסיפורים הללו על בנותיי המתבגרות הוא התהליך הנסתר שהן עברו, שבמהלכו הן למדו לנתק את עצמן כסובייקט מגופן, להביט עליו מן החוץ, להפחית מערכן של התחושות שעולות ממנו ולא לאפשר להן לעצב את הווייתן והתנהלותן בעולם . פרספקטיבת הגוף במחקר החברתי החלה להתחזק בתחילת שנות ה- ,90 ואחד ממוקדי העניין המרכזיים בקרב חוקרות וחוקרים בתחום זה היה נערות ומיניותן ( 2011 Renold and Ringrose, ) . בהקשר הזה צמחה הדילמה התיאורטית, הבוחנת את המתח בין החפצה של הנערה באמצעות סקסואליזציה שלה והדגשת הסכנות האורבות לה, לבין האפשרות שתנאים מסוימים יכולים לאפשר לה להתפתח כסובייקט גופני, להפנות קשב אל גופה ולפעול במציאות באופן שמבוסס על הבנתה הסובייקטיבית את איתותיו ( 2003 Gonick, ) . חוקרות פמיניסטיות שעוסקות בדילמה זו הבליטו את הטווח הרחב של מנגנוני המשמוע של גוף הנערה ( למשל 2005 Young, ) , ובה בעת תרו אחר המצבים הספציפיים שמאפשרים לנערות להתחבר לתחושות חיוביות לגבי גופן באופן הניזון משיחים אלטרנטיביים ( 2015 Tylka and Wood - Barcalow, ) . הניסיון להעביר מתח זה בין הגוף הממושמע לגוף כמקור מידע רב ערך אל סביבת בית הספר ומערכת החינוך, הניב עד עתה ממצאים הנוגעים בעיקר לצורות השונות שבהן נערות נחשפות בבית הספר 1 תהליךלמסרים גלויים וסמויים הממשמעים ומדירים אותן ואת גופן . צמיחתה של סובייקטיביות גופנית, כיכולת המצטברת להתייחס ל'שפת הגוף' ולאיתותיו כמידע בעל ערך, נותר, עד לאחרונה, בשולי הדיון . חסרונו של דיון זה בשדה המחקרי הסיט את המבט הביקורתי מהאופנים שבהם מיישמות מערכות חינוך ( או לא ) את הרטוריקה הדומיננטית שלהן : זו המדגישה מחויבות לתלמידות ואת הזמנתן להשתתף כשוות ערך במרחב הבית ספרי, ובו זמנית מקיימת מערך מסרים המכונן את מעמדן כ'זרות מבפנים' ( Hill - ( ) Outsiders Within
|
|