|
|
עמוד:12
12 שלמה עוגן גולדמן יתמקד בטרור המתרחש בישראל או בארגוני הטרור הפועלים כנגדה . תגובות אלו רווחות בקרב אנשים השומעים לראשונה מהו תחום המחקר הראשי שלי, והן מעידות על מיתוסים הרווחים בשיח היום-יומי על הטרור . אני משער שלא תופתעו לגלות שישראל אינה המדינה היחידה שסבלה מטרור בעשורים האחרונים . עם זאת, קרוב לוודאי שתופתעו לשמוע שישראל אינה המדינה שסבלה משיעור התקפות הטרור הגדול ביותר, והיא אף אינה המדינה שסבלה משיעור ההרוגים הגדול ביותר ( יתרה מזו, היא אף אינה ממוקמת באחד משלושת המקומות הראשונים ) . הטרור הוא תופעה הניזונה ממיתוסים . הרי כולנו צופים בטלוויזיה, נחשפים לחדשות באינטרנט או בעיתונים ויודעים מה קורה בארץ ובעולם . לכאורה, לכולם ברור מהי תמונת המצב לגבי הטרור, מה גורם לו ומה יעיל כנגד ארגוני הטרור . המצב אינו שונה כל עיקר בקרב הפרשנים והכתבים המופיעים באמצעי תקשורת ההמונים . גם הם שבים וחוזרים על אותן טענות ואבחנות שוב ושוב, עד שנדמה כאילו היו אמת שאינה מוטלת בספק . בה בעת השיח האקדמי, הנשען על מחקר מעמיק, מעלה תובנות אחרות, מורכבות יותר, לעיתים אפילו הפוכות מאלו הרווחות בציבור הרחב . עם זאת, בשל הניתוק בין השיח האקדמי לשיח התקשורתי היום-יומי, לעיתים רחוקות בלבד הידע האקדמי הופך לחלק מהשיח הציבורי . בפועל אנשי המחקר, אנשי התקשורת וגם הציבור הרחב מדברים עם בני קבוצתם בלבד . צפיתי בטלוויזיה, האזנתי לרדיו, קראתי עיתונים ונפגשתי עם אנשים - מכל אלה הבנתי שאף על פי שאנשים נחשפים למידע שוטף על התקפות טרור, לרובם אין תפיסה כוללת מעמיקה ומדויקת באשר לתופעת הטרור . הריחוק בין עולם המחקר לשיח הציבורי, בייחוד בעניינים הקשורים בביטחונו האישי של כל אזרח, חידד את תפקידה הכפול של האקדמיה בהקשר זה : ייצור ידע והנגשתו לקהל הרחב . ניגשתי לכתיבת הספר בעודי מצויד בתובנות הללו . בספר זה
|
|