|
|
עמוד:14
14 חגי כנען | ירון סנדרוביץ חגי : בעיניי זה דווקא מאוד מעניין לחשוב על השינויים שחלו בחוויית הזמן שלנו בתקופה האחרונה . אבל האמת היא שלא לזה התכוונתי כששאלתי אותך על סופה של הפגישה האחרונה שלנו . ירון : אז למה התכוונת ? חגי : ממש בסוף השיחה בזום, לאחר שנפרדנו ב״להתראות״, התמהמהנו עוד רגע נוסף, שלא היה בו דיבור של ממש . ירון : משום מה כל אחד מאתנו היה בטוח שהשני רוצה להגיד עוד משהו לסיום, למרות שזה לא היה המצב . חגי : אולי היה לנו קושי להגיד שלום, להיפרד . ירון : אולי . אז למה נזכרת בזה ? חגי : כי יום אחרי השיחה שלנו חיפשתי משהו ב גן השבילים המתפצלים של בורחס, ונתקלתי במקרה בסיפור שלא קראתי שנים רבות, סיפור שנקשר לי לשאלת המשמעות של פרידה והאופן שבו פרידה מאירה את הקיום שלנו בזמן . ירון : על איזה סיפור אתה מדבר ? חגי : הסיפור נקרא ״דליה אלנה סאן מרקו״ . הוא הולך ככה :
|
|