|
|
עמוד:11
11 זמן לשיחה, אך מאפייניו חורגים מהכתיבה שממצקת אותו . בשכתוב השיחות שלנו ניסינו לסמן את עקבותיו של הדיבור שהוליד אותן . הדיבור על הזמן התרחש 'כאן', 'עכשיו', בינינו . אך הוא צמח, גם מתוך זיקה למחשבותיהם של כמה מהפילוסופים המרכזיים שעסקו בזמן . אמנם כוונתנו לא הייתה להציע פירוש של עמדה פילוסופית זו או אחרת, אך ההיסטוריה של המחשבה במערב, שבה לזמן יש תפקיד מרכזי, סיפקה את הרקע לשיחה בינינו . בכל מקום שבו התייחסנו לעמדה זו או אחרת הצגנו את מראה המקום המתאים . להשקפתנו, רקע זה אינו זר לאופי היומיומי של חיי הנפש . הוא מאפשר לחשוף אותו, להאיר אותו . הוא מאפשר לנו אוריינטציה הולמת בתוכו . בפרק ה- 11 של וידויים , שמוקדש לדיון בזמן, אוגוסטינוס מדווח על עמדתו ביחס לנקודת המוצא של החקירה הפילוסופית שהוא מציע לקוראיו : "מה שגור על לשוננו ומוכר לנו יותר מן הזמן ? כאשר אנחנו מדברים עליו אנו מבינים על מה אנו מדברים ; אנו מבינים גם כשאחר מדבר על הזמן ואנו מקשיבים . מהו אפוא הזמן ? אם אין אני 1 דומה נשאל, אני יודע ; אם אני רוצה להסביר לשואל, אינני יודע" . שאין כמעט הוגה שדן בזמן ולא שב לתובנה המעניינת הזו של אוגוסטינוס . מצד אחד, אין משהו שכה משורג בכל היבט של חיינו שהוא כה "מובן מאליו" כמו הזמן . מה מוכר יותר מחלוף הזמן, ההשתנות, העבר שהווה בזיכרון, העתיד שנוכח בציפייה, הנעורים וההזדקנות, המוות, סופיות הקיום ? אך כשמתחילים להרהר בכל זה, נדמה שהמחשבה קורסת תחת תהיות שונות ומשונות . תהיות אלה הובילו כמה מגדולי ההוגים בכל הדורות להכחיש את ממשותו של הזמן . אנחנו דוחים עמדה זו, חרף היותה מושתתת על נימוקים כבדי משקל שאליהם יש צורך להתייחס . זו הייתה הנחת היסוד הלא מדוברת של הדיאלוגים שלנו : הזמן הוא ממשי, והעובדתיות של ממשותו קובעת את אורחות חיינו ומשמעותם . הניסיון להבין את הממשות הזו של הזמן בחיינו הייתה מרכזית לדיבור בינינו .
|
|