מבוא

עמוד:14

14 דוד כהן-צמח ידוע באחרית הימים . כך מסתיים ספר ישעיה בדברי הוגה או הוגים מתלמידיו של ישעיהו בן אמוץ . התקוות לצד התסכול מתועדים היטב בפרקים האחרונים של הספר . אירוע המלחמה הפותח את הספר מתועד היטב בפרק א' : "אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ ; אַדְמַתְכֶם, לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ [ . . . ] וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן, כְּסֻכָּה בְכָרֶם ; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה, כְּעִיר נְצוּרָה" ( פס' 7 - 8 ) . וכנגדו ניצב אירוע המלחמה החותם את הספר : "עָרֵי קָדְשְׁךָ, הָיוּ מִדְבָּר ; צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה, יְרוּשָׁלִַם שְׁמָמָה . בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ [ . . . ] הָיָה, לִשְׂרֵפַת אֵשׁ [ . . . ] " ( ס"ד 9 - 10 ) . הדמיון בתיעוד שני האירועים איננו מקרי . הצימוד שרופות אש - שרפת אש בא בספר ישעיה רק בשני כתובים אלה, ולמעשה אין עוד צירוף סמיכות כזה במקרא . כיבוש ערי יהודה על ידי סנחריב מלך אשור והכיבוש על ידי נבוכדנאצר מלך בבל מתוארים במונחים דומים . שני התיאורים גם יחד יסודם, לדעתי, בתיאור חורבן סדום ועמורה . נמצא שספר ישעיה א' - ס"ו מתוחם מבחינה היסטורית בין שני אירועים דרמטיים שבמרכזם עומדת ירושלים ועומד הר הבית . כל אירוע סובב סביב מלחמה ביהודה, חורבן של עריה, מאבק עקשני על ירושלים ולאחר מכן ישועה ותקווה לשלום, תוך כדי טיפוח הרעיון של מרכזיות ירושלים והמקדש בקרב העולם האלילי . בשני המקרים בא מומנט של אכזבה, ואתו דחיית החזון על ירושלים בהיותה מרכז דתי-רוחני אל עתיד בלתי ידוע . בחלל נותרה מהדהדת השאלה : האם השלום העולמי הוא ערך מציאותי או ערך נכסף בלבד ? המישור הספרותי : זה מכבר הציעו חוקרים, ובראשם ליאון ליברייך, את ההצעה בדבר מבנה המעטפת של ספר ישעיה . לפי הצעה זו פתיחת הספר וסיומו כרוכים זה בזה באמצעות ביטויים זהים או דומים החוזרים בשני הקצוות . באמצעות ביטויים אלה מתחבר סיומו של הספר אל ראשיתו על ידי רשת של חוטים דקים, מעשי ידי העורכים . רשת זו נועדה ליצור מבנה מעגלי ושלם

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר