|
|
עמוד:12
12 דוד כהן-צמח שאני מכנה אותה "האסכולה הישעיינית" . אסכולה זו העמיקה בתורתו של ישעיהו וניסתה לפרשה במשך השנים ולאור האירועים המשתנים והנסיבות החדשות . דברי תלמידיו ותלמידי תלמידיו של הנביא הצטרפו בתהליך איטי אל דברי המורה הגדול כעין תוספת של פרשנות, ניתוח והסקת מסקנות לדברי בן אמוץ . כך הלך ותפח הספר סביב גרעין קטן ומקורי של דברי בן אמוץ לכדי 66 פרקי הספר הנוכחי . וכאן ראוי להעיר : אף אם נניח שהספר השלם הוא אנתולוגיה, בכל זאת היצירה השלמה היא אחדותית מבחינת המגמות המרכזיות שבה, המוטיבים העיקריים והעריכה הכוללת . תחומי ישעיה א' - ס"ו וגבולותיו נפרשים לפנינו בשני מישורים עיקריים : 1 . המישור ההיסטורי . 2 . המישור הספרותי . המישור ההיסטורי : בקצה האחד ניצב, לדעתי, אירוע בעל חשיבות עצומה מימי בן אמוץ והוא עליית אשור על יהודה, כיבוש עריה הבצורות ( 46 במספר על פי כתובת סנחריב ) והטלת מצור על ירושלים בשנת 701 לפנה"ס על ידי סנחריב . שלא כערי יהודה, שנכבשו והועלו באש, ירושלים שרדה באופן פלאי . הצלת העיר נתפסה כנס אלוהי, והתרחשות ניסית זו בהצטרפה לפעולת ריכוז הפולחן שביצע חזקיהו ( מל"ב י"ח 1 - ,8 22 ; יש' ל"ו 7 ; דה"ב ל' - ל"א ) יצרה את המיתוס של העיר החסינה אשר האל בחר בה לביתו ולמקום משכנו, העיר אשר לא תינתן לכיבוש לעולם . כך הוצב כנראה הבסיס לנבואת אחרית הימים בפרק ב' 1 - 4 . חזון זה מבטא את מעמדה המיוחד של העיר ואת מעמד המקדש שבה . צבא אשור היה מורכב ממגוון חיילים מן העמים השונים הפזורים ברחבי האימפריה . בימי סנחריב עלה צבא זה על ירושלים כדי לכבוש אותה . על כן בחזון אחרית הימים תהיה ירושלים בעתיד מוקד משיכה לכל העמים המרכיבים את האימפריה האשורית . אך
|
|