|
|
עמוד:9
9 האני בראי העצמי מוסיפים להתקיים קיום ממשי על הכתב . המטרה היא לזהות את המנגנונים הנפשיים - לזהות את הדפוסים המוקדמים ביחסים ולהבין איך הם משתחזרים איתי ביחסי מטפל-מטופל . הזיהוי עוזר להבין כיצד לפרק את הדפוסים הבעייתיים וכיצד ליצור תהליכי מודעות ושינוי . בתהליך הזיהוי אני נעשית חלק מהדרמה של המטופל . אני מזהה את הקודים באמצעות מנגנוני העברה, העברה נגדית והזדהות השלכתית, מנגנונים העוזרים להבין את יחסיו של המטופל עם אחרים ואת דפוסי ההתנהגות שלו, ואני גם נותנת להם פרשנויות שעתידות לקדם מודעות וריפוי . הכתיבה היום-יומית בקליניקה והתיעוד המפורט של הפגישות עם המטופלים מאפשרים לי לתרגל את החוויה, את היחסים, את התהליך ואת התוכן . הם מאפשרים לי לנסח אותם, להמשיגם, להכליל אותם ולהגדירם . קיים בי צורך תמידי לחבר ולהבין . אבי היה חייט . הוא תפר חליפות וכובעים לצבא הצרפתי, ומספרים שהיה מומחה בתחומו . בעבודתו הכול היה אסתטי, מדויק . הוא היה מומחה בחיבורים . הוא גזר, עיצב וחיבר, נתן צורה לאריג, עיצב אותו לבגד . אולי זו דרכי לשמרו בתוכי . אני גוזרת מילים, מחברת, נותנת להן משמעות, מעצבת אמירה . תופרת מחדש את סיפור חיי ומאחה את הקרעים . כמו מחט וחוט, כך אני מחברת מילים ופירושים, משלימה, מתקנת פגמים, מאחה קרעים, רוקמת צורות, גוזרת, מדביקה . גם לאחר האיחוי נותר טלאי או צלקת בקרעי הנפש, שהרי אין ריפוי מוחלט . עם זאת, אף על פי שלעולם אי אפשר לחזור למצב המקורי, השלם - באיחוי קיים מרכיב של פיצוי ותיקון . זכור לי חלום שבו הרחוב היה מלא חנויות תחרה . תחרוֹת מכל מיני סוגים ומינים, תחרוֹת נשפכו מהמדפים, חוטים בכל הצבעים, חוטי זהב לרוב, מוכרות מסבירות פנים . למדתי לתפור מילים, לרקום את סיפור חיי ולייצר נרטיבים חדשים, לתקן פגמים ולהשלים חוסרים, לסגור חורים ולעצב שוב את בגדי חיי, עיצוב
|
|