|
|
עמוד:8
8 איבון טייטל אומרת "ככל האפשר" כי אין שליטה בכול . דברים חומקים מאיתנו ויכולתנו החושית והפרשנית לעולם תהא מוגבלת . אפשר שיהיה צורך לחזור לשורשים, לזיכרונות, לעולם הפנימי התוך-אישי או ללא-מודע כדי להבין לעומק תהליכים ומנגנונים נפשיים ; להבין את מהותם ואת הרכבם . בתהליך הזה מועלים זיכרונות, פנטזיות, דחפים, משאלות, אסוציאציות חופשיות, חלומות, קונפליקטים, חרדות וסימפטומים . התהליך מלוּוה גם בהתבוננות : התבוננות הן ביחסים כאן ועכשיו והן בתהליכי העברה, המשחזרים יחסי אובייקט מוקדמים ודפוסי יחסים . כדי להבין ולפענח דפוסים, תהליכים, תופעות ויחסים נדרשת תנועה מתמדת בין עבר להווה לעתיד, בין עולם פנימי למציאות חיצונית . קיים בי צורך להנציח, לתת עדות להבנות, לתת מילים ונוכחות לתחושותיי ולמחשבותיי לבל ייעלמו בתהום הנשייה, אולי כשם שאבי נעלם לי כאשר נפטר בגיל צעיר, עוד בטרם עמדתי על דעתי . חוויתי חוסר אונים וכאוס, כאילו הקרקע נשמטה מתחת לרגליי, ועלתה בי המחשבה שאולי לא אחזתי בו די חזק כדי שיישאר . קיים בי צורך לאחוז במילים, בהבנות ; קיים בי צורך לחבר בין החוויה הרגשית להבנה המנטלית, למצוא היגיון בדברים, להבין שיש סיבה ומסובב, להבין שהדברים אינם אקראיים אלא נשלטים, שהם אינם באים ונעלמים ללא סיבה, בלי להשאיר סימן . יש לי צורך לאחוז בהם חזק, חשוב לי לחוש את החוויה, ואולי אף יותר מכך, חשוב לי לתרגם אותה לשפה מנטלית מובנת וברורה . ההבנה מרגיעה, מסדרת, מארגנת ויוצרת תחושת שליטה בחוויה הרגשית, מאפשרת מנטליזציה ובחירה באופן ההתמודדות הראוי . יש בי גם רצון לשוב ולהבין רעיונות קיימים - להקנות להם לבוש חדש, משמעות חדשה . אולי הכתיבה היא הדרך שלי להגיע להכרה שגם אם דברים מסתיימים הם אינם סופיים . התיעוד משמר אותם . אולי סוג של התמרת חוויית האובדן . הרי לתוכני הכתיבה אני יכולה לשוב, לנהל עימם שיח, להתבונן בהם . הם אינם מתים . החוויה והתוכן
|
|