|
|
עמוד:10
ד ם ו ב י ת ו א 0 1 לשם ניסוח תובנותיו אודות האדם , כורה הרב שוב ושוב מלוא חופניו מאוצרות ספרות התלמוד ומיצירתו ההלכתית של הרמב " ם , תוך שהוא ממחיש את ביטחונו המוחלט שהנורמות ההלכתיות משקפות אמיתות באישיות האנושית . כשהרב מבהיר דימוי זה של עמוקות , אשר עניינן שעה שהוא חושף את המורכבות , הסתירה והפרדוכס המציינות - האנושיות אין הקורא יכול שלא להתרשם עמוקות מיכולתו החודרת - את נפש האדם של הרב להבחין בשינויי לשון קלים שבקלים המצויים בטכסטים הנדונים אישיות . בין שהוא מתאר - רכות היחסים הבין ולקשר אותם אל הדקויות שבמע או את חובותיהם של את היחסים שבין בני הזוג , את תחושותיה של ההורות בנים כלפי הוריהם , עולה לפנינו בבהירות חזותו היהודית של האדם במלוא עומקה . הכול בטכסטים היהודיים - הרב נסמך לא רק על בקיאותו מקיפת אלא גם על היכרותו רחבת הידיים עם הפילוסופיה והספרות , הן המסורתיים , הקלאסיים והן בני זמננו . כך , דרך משל , במסה השלישית שבכרך זה , " גאולת ", מעמת הרב את התפישה היהודית של חיי המין עם זו המוצגת יחסי האישות בחיבורו " המשתה " . כן הוא מתאר את אחת מן בידי מתודיוס מאולימפוס , תיבה שכאן משמעה : חמרני וגס ) וכך גם pandemic - הדרגות של חיי המין כ ) בתרגום Uranian - Aphrodite Eros - תורגמה לעברית ( , ואת האהבה הנשגבת כ , מונחים הלקוחים מן " המשתה " של אפלטון - לעברית : ארוס שמימי ( דרך משל , בפרוזה של המשורר הרומאנטי פרסי שלי . כן מצטט והמשמשים , , תיאולוג פרוטסטנטי בן המאה העשרים , המטפל אף הוא הרב את אמיל ברונר במונחים דתיים בנושא המיניות והנישואין . בכל המקורות האלה משתמש ושגים הרב כדי לבטא ביתר הטעמה ובהירות אספקטים שונים של אותם מ וטכסטים יהודיים העומדים במרכז דיונו . הרב מזהה את התפתחותו של האדם במה שהוא מכנה בשם " גאולה " וגבורה רוחנית . מושגים מרכזיים אלו ניתנים להבהרה בעזרת משפט אחד המופיע במסה הראשונה : " האדם חווה הן את האחדות עם הטבע והן את האחרוּת מרכזי בספר זה כולו , כיוון שכמה מן המסות שבו ממנו " . לקביעה זו נודע מקום
|
|