|
|
עמוד:281
______ והמערב . הצפון עמי של גם טעמים וכמה שאיפות כמה נתמזגו — העברית השפה של ותנועותיה אותיותיה לביטוי בנוגע לקמן שתבואנה ההצעות בהקדמתי הסברתי אשר הסברות על ופרט, פרט בכל לא אם כלל בדרך מבוססות, הן ה״נכוך המבטא מהו יידע, לא ולנצח יודע איש אין ה״נכון" . המבטא זהו כי אומר אינני זו . מאתנו אחד וכל המבטא, את ליצור אנו מוכרחים סוף-סוף העתיק . המבטא של במובן יחליטו והחיים הזמן שלו ! המוסיקלי לטעם המתאימה הוא, שיטתו את להציע לו רשות הנקרא ספר מחבר או בימן, מורה, נואם, כולו . עמנו של הטעם גם הוא "טעמו" אם הוא, לאזנו נעם אשר את הוא, בעיניו היפה את אלא להציע יכול אינו — ״מבטא״ בשם שיטה לכם לקבוע נא — ולא תקבלוהו, בעיניכם,חן ימצא אם — אני מבטאי זהו : ולהגיד 1 ה ט י ש אבל : אחרת המוצעת ה״סכימה" של ביסודה המונח ה״טעם" כי ומתוודה, מודה הנני בושה, כל בלי ברורה מגמה בהצעותי ימצא הקורא "מזרחי" . ולא אירופאי טעם הוא הזו בחוברת — המערב, שפות של בפוניטיקה נקודת-משען להם אין אשר ההגאים אותם מכל להשתחרר המקובל הצלצולי, היופי למושג שאפשר, כמה עד מבטאנו, את לקרב בולטת נטייה השפה למשל, על-פיו, אשר המוסיקלי, קנה-המידה אותו היופי, מושג אותו באירופה : קודם בחרתי, זה בקנה-מידה לבלתי-יפה . הסינית והשפה ל״יפה" נחשבת האיטלקית של טעמו אירופאי, טעם הוא המוסיקלי וטעמנו הננו, אירופאים אנחנו גם כי יען כול, מתוך בטוחני, הבעיה של האובייקטיווי מצידה גם אבל וביזה . ומנדלסון רובינשטיין יותר קרוב באמת הוא זו במחברתי המוצע המבטא כי לעיל, פירשתי אותם הנימוקים, המבטא מאשר הקדמונים,אבותינו בפי שפתנו של העתיק לצלצול ה״נכון", למבטא חוק ובלי קו בלי הרשלני, המבטא מאשר — וחומר קל הערבית ; בגרוניות המתחקה הנהדרות-ביותר הלשונות אחת לשוננו, את והשפלנו דיבורנו, את ז׳ירגננו שבו טעם, ובלי ואופי . גוון חסר רעש של מדרגה כדי עד שבעולם, והאצילות-ביותר ) B - 9 , 6 — 3 עמ׳ תר״ץ, תל-אביב, העברי״, ״המבטא קונטרס במקור . עברית ( נכתב הוסיף הנושא המעוות . לתיקון דבר נעשה לא וכמעט שנים, כעשר עברו שלאחר החמורים המצוקה בימי אפילו ז׳בוטינסקי של מנוחתו את להדריך ולהזהיר להדריך כשרה השעה את מצא אז גם השנייה . מלחמת-העולם פרוץ הקלוקל : הטבעי" ב״תהליך ומבטאה העברית הלשון הסתחפות מפני קווי-גישה : שלושה לנקוט אפשר כאלו תופעות בפני לתקן . צריך אוזנינו, את צורם זהא ) לאשר . צריך בעינינו, חן מוצא זה ב ) מסתגלת בפי-ההמונים החיה העברית טבעי, תהליך זד,ו : ה״מדעית״ ) ( הגישה ג ) להתפתחות . ניכנע להתערב׳ אסור נעים או צורם זה אם חשוב, לא ; ההמוני לטעם 281 עברי מבטא
|
|