חבר־הלאומים

עמוד:228

"צפצפו", הגסה : בלשון לבך שקוראים כפי - וציני גלוי באורח כן עשו מהן אחדות ששמה פי על אף בלבד, לאנגליה בכך מתכוון אני אין . . . יותר עדין באופן כן עשו אחרים לחלוטין . ברורות התחייבויות של חופשי לפירוש נרדף לשם העולם בכל לצערנו, כיום, היה את דבר, ראשית להפסיק, יש החבשי ? בסכסוך צרפת של התנהגותה מזה עדיפה במה הוא העניין לא, או נאים הסכמים לסדר יש אם בכך, העניין ואין : המוחות״ ״בלבול הפרטיים בחיי שלהן . התחייבויותיהן את "לפרש" הממשלות של זכותן את לבטל שיש בזה, בית-המשפט, בפני העניין את מביאים : בעיני חן נושא פירוש איזה אותי, שואלים אין הגובה את אלי וישלח להתחייבות, הנכון הפירוש את עזרתי, בלא ימצא, כבר והשופט הממשית השיטה זו הרי — חפצי את לעקל כדי או המזומנים את לגבות כדי הממשלתי, להפסיק או — הנכבדות והממשלות הממשלות האומות, בקרב גם להנהיגה שיש היחידה, ההדדי . בלבול-המוחות את התכולים, באופקי-אל ורחוקה חופשית הסתכלות של התענוג אותו נשאר ? אפוא נשאר מה ממש תהום, — מלמטה חושך, מלמעלה ; ומערבה מזרחה דרומה, צפונה, לפנינו המשתרעים האוקיינוסים פני על מרחפת אלוהים רוח לפחות היתה אז אולם מעשה-בראשית . ערב כמו מצויה אינה שלך ך ח ו ר כי ואאמין, נחמני-נא ריבונו-של-עולם, עכשיו, ואילו הסוערים, קטנים, או גדולים זאבי-ים, המים פני על משוטטים עצמם, לבין ביניהם רק בדד, כאן . קטנות שודדי-ים, של ספינות משוטטות הציוויליזאציה, בלשון לדבר נרצה אם או, גדולות . או אלפים בלוויית הוא, ספינוח-חירות . לבנות ילדותי : חלום נעוריו בימי חלם גאריבאלדי בארצכם מצוי שמא נמל : בכל וישאלו הימים כל פני על ישוטטו מתנדבים, של אחדים במלחמה לכם לסייע אליכם באנו הרי נגדו ? להתקומם מבקשים שאתם שלטון-עריצים, לזכויותיהם . מותו . אחרי שנים חמישים-וחמש נתגשם, כבר גאריבאלדי של שחלומו האמנו, זמן-מה שודדי-הים כל היטב, מזוינת הימים, כל על-פני משוטטת היא מצויה, אמנם ספינת-החירות "חבר-הלאומים" . ושמה : מפניה, מפחדים נברא" . ולא היה "לא טעינו . לדאבוננו, ) 1936 . 4 . 24 ״הירדן״, רעה״, עין בלי ( ״אופק ¥ לתחיית' ואולם לתחייתה, הסתם, מן נזכה, ! חס-וחלילה לנצח, לא לעולמה . הולכת ניבה ג שהסאנק- משום לא בבית-החולים . שעת-גסיסה של ריח נודף וכאן המיתה . קודמתהמתים להישאר זאת ובכל פעם׳ עשרים להיכשל אפשר הכישלון . מפאת לא הצליחו, לא ציות טעם לא לג׳ניבה לה אין שבלעדיו דבר ג׳ניבה, נשמת את שיצר הוא אחד דבר אך בחיים . של המאורגן הקולקטיווי המצפון היתה "ג׳ניבה" זה : בעולמנו מקום לתפוס זכות, ולא ו״אין פיהוק, מתוך למרומה משמאזינים כשרון-הבושה, משאובד אבל התרבותית . האנושות ? אפוא נשאר עוד מה נרדם . המצפון שגם משמע, — רושם״ עושה זה . ? . ? ! ) 1936 הסוף״, יהיה ״מה חוברת ג׳נבה", ( ״הרהורי 228 חגר-הלאומים

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר