|
|
עמוד:201
בן-עמרם, כקדם נגדע, לא הוא המבטחת ; הארץ מו--מפתן על ^ לוהץונחת למחוז- הביא לא הוא מתפת-גלותם . נדחי-אחיו יוקדת, באש שרף עצמו את הוא לציון ; עבודת-הקדש אש לרדת עליו נגזר במדבר עוד למולדת לה נמסור ? זהרור וביום- הגאון . . . פודנו עפר את רק וזקוף-קומה, גאה לעם, בא הוא הרעימה, עז כרעם ובת-קולו וקדימה קדמה ויוליכנו מה ! " ויהי - -מולדת בקריאתו : משחררת, בארץ חג על שר הוא - לעולם שלנו בארץ-אור, יום-תפארת, לוי הפך הקץ וליום סוערת . . . שירה בפיו ונפסקה העם ! אותה שלים ’ 2 במקומו אך חרמה, עד פלגו העל תזגיק קךשנו ; תורת ספרי האש תאכל יורונו, - בן כל בזוי גנב עזי בבית-טמאה ; הפ_קר - ואחיותיו לתהום-עפלות-ורםי® וסמל-עד השחור, ברגע לכל נהןה הנפש מן נ ? זכיח שירף את בו לאחור ! נרתיע ודגלף ללבבות, כמן ה ; ה קולף שבע ; מנפש נגזל ובלעדיו - מצבה אתף צנח כביר פטיע ךבבות ; יבואו במקומו אך העצב ישקוט החי ומהדם ב׳טצף-לןצף יערע והרעב 201 רצל n
|
|