הרצל

עמוד:200

מפוקחת שראייה אמונה הבלתי-נשכח, המנהיג של הגדולה אמונתו את בהעלותו עליה ; להעיב כדי בהם היה לא בדרכו, שנערמו ואבני-הנגף המכשולים וכל מפוקח רוח אנין אצל תיאמן שלא כמעט אשר תכונה מבורך, היה אחת נפלאה בתכונה להאמין . הכישרון כמוהו : בו זמן, היה ואמנם ן שלו ל״נאיוויות" ללעוג הבאים-אחריו בשביל ביותר קל זה היה את הבין לא אשר אדם, הנה : רם בקול — פשוט ולעיתים בהחבא לעיתים לו, לעגו לעוג חיבר הרי הצ׳ארטר . את לנו שיתן השולטן, את "לפתות" אפשר כי האמין, הרי המציאות . ארץ את לעשות יהיה ניתן שנה כעשרים בתוך כי כתוב, ושם "אלטניילאנד" . את קרקעות של שאלה אפילו אין ערבים, בעיית אין הפרעות, אין עברית,• למדינה ישראל נאיווי ! ושוקי-יצוא . הפילוסופיים" ה״סיפורים ואת ה״פליטונים" את קרארינא אדרבא, ? נאיווי הרצל 1 נאיווי סקפטיציזם שכזה, מעמיק-חדור אנאליטי מוח בספרות תמצאו רחוקות לעיתים אך שלו . , ומאשר נאיוויים לחולמים ביחס כזה מוחל-כול "אבהי" הומור שנים, אלף בן כזה עולם . - היה מסוגל שביורשיו . כשנובים וסקפטי חריף היה הוא היה . לא דווקא נאיווי אדם לא, ביחס וגם "בלתי-אפשרי" . הוא זה שרעיון שניים, כפול כשניים ולהוכיח, רעיון כל לנתח הוא, כביכול . חריפי-המוח, יורשיו דווקא שהיו כפי וכלל, כלל נאיווי היה לא לציונות האמין, לא הוא לאומית . מדינה בלעדי לאומיים חיים ליצור שאפשר האמין, לא למשל, שאנו זה — ״צ׳ארטר״ בלי גדול התיישבותי מפעל לבצע שניתן הללו, שמאמינים כפי בריא שכל-ישר של באינטואיציה ראשון, במבט קולוניזטורי" . "משטר היום לו קוראים יורשיו אשר תנאים, אותם — הציונות של העיקריים התנאים את הוא ראה ומפותח, היום . עד הבינום לא ה״ריאליסטים" הבורא . על-ידי שניתן מיוחד חסד כישרון, הריהי אמונה האמין . האמן אבל את מלראות עיניו את שיעצום וכלל כלל הדין מן זה אין כישרון, באותו שנתברך מי לכם, לספר יוכל רבות שעות אותם . רואה הוא להיפך, דרכו . על העומדים המכשולים של פסגותיהם לכל ומעל ראות, מרחיק מבטו אולם מכשולים . אותם ומאיימים גדולים מה הושגה . שכבר — הסופית המטרה את הוא רואה דרכו, על העומדים הסלעים, צוקי ) ® 1933 . 7 . 14 מאמענט״, "דער ( "הערצל", - ההרגשה, נע להשתחרר יכול אינו הרצל, על ז׳בוטינסקי שכתב מה בכל המעיין גם אם כי בדבריו, והעריך תיאר הרצל של אישיותו את רק לא שבלא-יודעין שבתקופת לכך, נוספת דוגמה האנושית בהיסטוריה מוכרת א□ ספק עצמו . את הנפשית ריקמת□ בכל כל-כך דומי□ שה□ מנהיגי□, שני לעמם יתגלו דורות שני בני■ על קרינת□ בעוצמת התעניינות□, בתחומי בכשרונותיהם, והאידיאית, בקרב נשתרש בכדי לא בטרם--עת . ומותם גורלם בטראגיות ואפילו דורם, השיר דברי את קברו, ליד או אזכרה בערב לדקלם, הנוהג ז׳ של תלמידיו : להרצל ז׳ שהקדיש 200 חרצל

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא