הרצל

עמוד:199

ניתנים שאינם צרכיו את ושיקף בעירנות צבר שליבו גאוני, אדם במרכבתה יירתם לא _______ להבעתם . הדרושה המלה את ומצא ההמון של להיתפס והכוח הקסם של הסוד טמון היה דווקא שבלבו נמצא, הרי חשוב׳ נעמיק אם הלב ! נפרד גניוס היה לא שלו הגניוס ממחלת-הלב . ושמת הלב את הזכיר ששמו זה, אדם של בלב — בתוך-תוכו עמוק, יותר מרוכז היה שלו הגניוס : מדינאי או סופר, או נואם של והמציא רגע כל של רוחו את לתפוס שידע החד, החוש של גדולה, עירנות של בלב הגדול, הגדול היסודי שכשרונו אפשר, למנהיג . וגם לסופר גם לנואם, גם הדרושה המלה את - - - - - - הדרושה . המלה את הדרוש ברגע למצוא דווקא, זו נפלאה באמנות כלול היה הראשונה בפעם הופיע בו ביום הגדול ליבו לו אמר ביותר והנכונה הדרושה המלה את של מפליאה בבהירות ידו על נוחשה ו ז מלה היסטורית . ליצירה • בקריאה לפנינו אני הבלתי-ברורות . שאיפותינו עם אחד בקצב ופעימה נפלא הד משום בה והיה הוזה אלא ציון, לא ואפילו "הביתה", לא , Judenstaat לא בעצם, היתד, לא זו שמלה חושב, החיים, של המלך דרך בצד המסריח, הביב ליד אז ישבנו אנו עמוק . יותר אחר, משהו אנו ואולם ההיסטוריות ! עתידותיהם אלעמים של נהדרת תהלוכה נערכת היתה ובדרך שאנו לשונות, מיני בכל ונשבענו נדבה וביקשנו פשוטה ביד הצד מן כקבצנים ישבנו מרוצים שאנו לנו, נדמה והיה לנו, אותה נותנים היו לפעמים זו ! לנדבה בהחלט ראויים לא שעדיין עצם, אפילו ממנו לקבל ואפשר טוב, במצב-רוח נמצא האדון כי מאוד, להרגישהתחלנו נפשנו בעומק ואילו לנו, נדמה רק היה כך ואולם כשלימות . כורסמה ונמשכנו הפשוטה, היד אל המסריח, הביב ליד הקבצנים מקום אל גועל-נפש ויותר יותר לחשל אלא לבקש, ולא אחרים, כמו בה ללכת כדי — המלך דרך אל ברור בלתי באופן לנו : ואמר נפשנו של ברורה הבלתי לשאיפתה ונענה הוא בא ואז אושרנו . את בעצמנו מעכשיו תהא חלקכם שמנת- כדי הזירה, אל צאו שלכם . ההיסטוריה את בעצמכם "עשו זה קול-מענה כמו אותו, שהוליד לקול כך כל דומה הד היה לא לעולם ! ״ מעשה-ידיכם בן-תמותה . של מלתו הדור פני את כל-כך חידשה לא מעולם ולפיכך שציפינו . למה — : רגלינו תחת לנו שם שהוא קרקע, אותו אל המגע מן התחיינו אחרים, לבני-אדם נהיינו זה מה הבינותי, זה מרגע ורק תחתי, הזה הקרקע את בשלמות הרגשתי מכבר לא זה רק הנני שאני חלום, היה זה שכל פתאום, ורואה מחר מתעורר הייתי ואילו ולנשום, לחיות הייתי להיות, יכול ולא הרגליים תחת איננו זה קרקע ושבהקיץ לכן, קודם שהייתי מה יוכל לא — פסגות-ההרים של האוויר את קרבו אל פעם ששאף מי כי בנפשי, יד שולח . . . צחנה המעלה הביב ליד ולשבת הקודם המקום אל לחזור בליבו להסכים עוד ) 1940 . 9 . 2 ״המשקיף״, הקרקע״, על ( ״בשבתי ¥ המסה את זיבוטינסקי כתב הרצל של לפטירתו וביום-הזיכרון שנה, חלפה שוב דמותו את צייר בה ראשונים" ) , ציוניים "כתבים ( כדך הרצל" "דוקטור הנודעת נבכי עד ליהודי ראש, ועד מכף-רגל ליהודי ביותר מושלם ומופת כ״דגם הרצל, של אחר קו-אופי על עמד שנים, כ״ח כעבור אחר, ביום-זיכרון נשמתו" . הרצל 199

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא