|
|
עמוד:39
סיפאראטיסטי . מצב-רוח לעורר כדי והכול בבגדים, והן במנהגים הן בביטוי, הן מיוחדים, המסכימה קטנה עיירה שונא הנני לי . דרוש הדבר אבל יודען אני אין — זה לי למה למרכז עצמה את לחשוב ההעזה לה שיש כזאת, קטנה עיירה אני אוהב ; עיירה להישאר ההן . הטובות בשנים למשל, דיםה, 1 א מולדתי כעיר העולם, מרבה הזאת : הפילוסופיה אל נגיעה איזו כנראה, לה, יש קטנות במדינות . . . אמונתי באופן באמת יהיה הזה והמקום לבירה, שהוא מקום איזה עשה תרבות . מרבה — בירות תושביהן המלחמה . מלפני וריבל ריגה קובנה, את זוכר הנני בירה . לעיר פסיכולוגי כן גם בפאריס תמיד ( לחיות היום כך על שמתאוננים כמו בדיוק השיעמום, על התאוננו לא מקודם ההבדל . את רואה הצד מן המסתכל תייר אבל ן מתמיד ) דבר כל כמו משעמם, של מעבדה היא מהן אחת כל היום : לשאול מה על היה לא הערים, באותן לחקור מה היה את — אלוה של גדולים הכי הניסים אחד את יוצרים מספר : לאין יצירה נסיונות הלאומים . ) 1930 . 11 . 10 "דאר-היום", הנסיעות״, סספר ו״פדקים ♦ להוליד יכלההאנטישמיות הציונות . את להוליד יכלה לא האנטישמיות — ביותרהקטנה ההתנגדות בדרך הרדיפות מן לברוח השאיפה את רק הקריאה תישמע לשמד ההטפה שתחת כדי ואולם, השמד . את כלומר, — האנטישמיות, מלבד במשהו צורך חיה לאומית, ולתחייה עצמית לתודעה של יצר-החיים הוא זח ציווי חיובי . פנימי בציווי פנימי, במניע צורך היה של בשביל-העקרבים ללכת כוח לנו נתן אשר הלאומי, הקיום שמירת דברי-ימינו . חעירתחו העקיצה פרעוש . עקצו בבוקר שיח . של בצילו נרדם ערבי : ואמר השחר עלות את ראה הערבי ן משנתו בשרי ארחץ עתה משנתי, העירני הוא זה . לפרעוש והודייה שבח — לעבודה . ואגש : ואמר הרג ! הערבי, תפסו אז הפרעוש . עקצ ! שוב בשרו, שרחץ בשעה אך אך הערתני, משנתי אכן, ן שיבחתיך אשר על לבך השיאך מן-הסתם — . . ולעבוד . להתפלל אני עתיד ציווייך על-פי לא כי מכחישים, אנו אין הציונית . בתנועה האנטישמיות של תפקידה זהו זקפנו שהקיצונו, אחר ואם, הכול . זה אך משנתנו . להתעורר לנו עזרה היא לא זאת עשינו הרי לעבודה, וניגשנו חיים במים בשרנו רחצנו קומתנו, הגזע . בלב המפעם ליצר״הקיום הודות אלא שהעירנו, עלוב רמש מחמת ) 25 ׳ עמ ראשונים״, ציוניים ״כתבים כרך , 1903 ציון״, שונאי ( ״אל ולאומיות אומה 39
|
|