אחדות ופיצול, שלום ומלחמה, שמחה ויגון - מבט אישי של משרת ציבור

עמוד:10

אליקים רובינשטיין 10 הכרה באש"ף, ולימים - בהסכם אוסלו - גם שכנע את רבין לתמוך בכך, הגם שהדבר עמד עד אז בניגוד למדיניות הרשמית של הממשלה . בממשלת האחדות הגיעו הדברים עד כדי כך שראש הממשלה שמיר איים בסנקציה של פיטורי השר עזר וייצמן בשל מגע עם אנשי אש"ף, ולבסוף הסתפק בהוצאתו מן הקבינט . היחסים הקשים בממשלה באו לידי ביטוי בולט בקשר ל"הסכם לונדון" שהושג בין פרס למלך חוסיין באפריל 1987 , אשר ביטולו תואר לימים על ידי פרס כהחמצה . ההסכם הושג בפגישה חשאית, וכלל הבנה על זימון ועידה בינלאומית על ידי מזכיר האו"ם והחברות הקבועות של מועצת הביטחון . ההזמנה תופנה ל"צדדים המעורבים" בסכסוך, ואחרי כינוס הוועדה יערכו שיחות בילטרליות . מה שלא נכתב במפורש היה אופי הייצוג הפלסטיני, שהיה אבן הנגף גם בימים שקדמו להסכם קמפ דיויד וגם לימים לקראת וועידת מדריד . בהסכם נאמר כי הפלסטינים יהיו חלק ממשלחת ירדן והועידה לא תכפה דבר . אולם בהסכם ובטיפול בו היה קושי כפול : האחד מהותי, כי מרגע שנקבע שהאו"ם יהיה מעורב, לא היה כל סיכוי שאש"ף לא ישתתף בשיחות, גם בניגוד לדעת פרס והירדנים . יתר על כן, מדובר בשנת 1987 , שנים רבות לאחר שבמערכת הערבית נקבע אש"ף כמייצג את הפלסטינים ואף שלח נציגות לאו"ם . לכן סבורני כי ירדן - שאותה ואת מנהיגיה הכרתי היטב בהמשך - לא הייתה יכולה כלל, באותן נסיבות, לקיים משלחת שתכלול פלסטינים שאינם אש"ף . המדיניות הישראלית הרשמית של ממשלת האחדות הייתה לא לשאת ולתת עם אש"ף, ויצחק רבין הטעים זאת לאורך השנים עד אוסלו, אך הסכם לונדון לא תאם זאת במובהק . הקושי השני, הפרוצדורלי, היה שפרס הראה לשמיר את ההסכם, אך לא היה נכון להותיר העתק בידו כדי ששמיר יוכל ללמוד אותו, וזאת בנימוק שמא ידלוף . וכנראה גם במחשבה שאולי ההסכם יוצג כהצעה אמריקנית, דבר שמזכיר המדינה ג'ורג' שולץ סירב לו, כי לא רצה להיות כלי משחק בפוליטיקה הפנימית הישראלית . שמיר כזכור היה איש לח"י ומוסד במשך שנים ארוכות שלא היה מדליף אפילו את שמו בלא צורך . מעבר לכך, בממשל תקין לא יעלה על הדעת שבנושא החשוב ביותר לישראל יזום שר החוץ הסכם מדיני ויסרב להשאירו בידי ראש הממשלה . פרס היה צריך להשאיר את ההסכם בידי שמיר ולקבוע לו פגישה עם המלך חוסיין כדי לדון בכך . כעבור זמן קצר, בקיץ 1987 אכן התקיימה פגישה חשאית כזו בין שמיר לחוסיין, אך הסכם לונדון לא עלה בה, גם אם לא על ידי חוסיין . בישיבת ממשלה בשנת ,2000 בהיותי היועץ המשפטי לממשלה ומתוך שהנושא הטרידני, כתבתי לפרס פתק בהאי לישנא : "הטעות שהייתה לך בטיפול בעניין לדעתי, הייתה זו שלא סיכמת עם חוסיין שייפגש עם שמיר בהמשך כדי לטפל בזה, ובעיקר שלא השארת לשמיר עותק ההסכם, ואמרת לו בעצם כזה ראה וקדש, לפחות כך הבנתי ; ואילו אתה היית ראש ממשלה גם אתה לא היית מסכים לפרוצדורה כזאת מצד מ"מ ראש הממשלה ושר החוץ . . . " . תשובת פרס בפתק חוזר הייתה, בין היתר, "כשחזרתי דיווחתי לשמיר . אמרתי לו שההסכם הוא שההסכם יופיע כהצעה אמריקאית, לא ישראלית . הוא ביקש ממני שאקריא ההסכם פעמיים, וקראתי . הוא לא הביע כל התנגדות . כשהוא ביקש ממני שאשאיר בידיו העתק, אמרתי לו שיש סכנה שההעתק ידלוף, אני עומד לרשותו כל פעם שהוא ירצה לראותו . שמיר היה נגד כל תזוזה . אילו היה לו כדור אחד בקנה אקדחו, הוא היה מן הסתם מכוון אותו לגלילאו, מפני שהודיע שהעולם נוע ינוע" . ובכל זאת סבורני שפרס הבין ששגה בנושא הפרוצדורלי .

הוצאת ראובן מס בע"מ, ירושלים


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר