|
|
עמוד:6
בפתח הספר 6 לפי בקשתנו, כתב בנו איתמר - בשם המשפחה - את הדברים המרגשים הבאים : זכינו להיות בניו של דוד ברטוב ז"ל . זכינו לחיות בבית שבו דברי ימי הציונות שזורים בקורות החיים ובעשייה לאורך השנים ; זכינו ללמוד מהטוב ביותר אהבת אדם מהי . השליחות בברית המועצות נצרבה בי כילד קטן בשנים שלפני גן החובה, כשהייתי מתלווה אל אבא בשבתות לבית הכנסת הגדול במוסקבה ובכיסי המעיל שלי מזכרות מהארץ ; עובר בין שורות המתפללים שידעו לשלוח יד לכיסים ולמשוך לעצמם מזכרת . ומאז ביתנו, שם וכאן, לאורך כל השנים, פעל, בצד כל דבר אחר, כסניף של משרד הקליטה . ברבות השנים הבנתי שתמצית משנתו של אבא, זו שעולה ממבט על התמונה השלמה, היא שמעשה מיזוג הגלויות מחייב היכרות ואהבה לתרבות במובנה הרחב ביותר : לשפה, לצלילים, ליצירה, לריחות ולטעמים ; אהבה שמייצרת סקרנות וכבוד לכל אחת ואחד, אהבה אותנטית שמביטה במי שמולך ורואה עולם ומלואו . אבא אמר תמיד שההצלחה בקליטת העלייה אינה יכולה להימדד רק במספרי עולים ובפתרונות דיור ותעסוקה . היא נמדדת, לא פחות, ביכולת שלנו ללמוד לאהוב את הבאים זה מכבר מכל ארצות הניכר . זה האתגר הגדול, שלגבי צליחתו היו לאבא לא מעט ספקות . אבא היה בעל דעה מגובשת ומנומקת כמעט בכל דבר ועניין, אך היה שומע ומוקיר בלב חפץ ובנפש פתוחה כל מחשבה שונה ללא כל הקשר למעלתו או למצאו של המשמיע . על מזער ממידתו זו, אם דבק בנו, לעולם נהיה אסירי תודה . רוה"מ יצחק שמיר עם ראש 'נתיב' דוד ברטוב ( 1992 )
|
|