שיקום המפלגות בישראל: למה ואיך?

עמוד:14

גדעון רהט | עופר קניג | אסף שפירא 14 הפוליטיקה האישית, תופעה המכונה "הפרסונליזציה של הפוליטיקה", קיצונית במיוחד בישראל ( רהט, 2019 ; 2018 Rahat and Kenig, ) . הבעיה היא שאי-אפשר לקיים דמוקרטיה ייצוגית מודרנית בלא מפלגות . על כל מגרעותיהן ופגמיהן — לא נמצא להן תחליף ראוי . אומנם חלקן בתפקודים המסורתיים שמילאו, כמו ערוץ תקשורת פוליטית ומוקד הזדהות עבור האזרחים, הצטמצם מאוד — אך הן עדיין משמשות עוגן מוסדי במשטר דמוקרטי . הן מספקות מסגרת מתמשכת לצירוף של תפיסות עולם ואינטרסים ולקידומם ולפעולה פוליטית מתואמת של פוליטיקאים, והן מושא לתמיכה של הבוחרים . לפיכך אנו מחפשים דרך לשקם את המפלגות תוך כדי התאמתן לעידן הנוכחי, במיוחד לנוכח אתגרים טכנולוגיים ( במיוחד המדיה החברתית ) , חברתיים ( למשל האינדיווידואליזם ) ופוליטיים ( במיוחד תהליך הפרסונליזציה הפוליטית העמוק בישראל ) . זמן רב שאנו, חברי התוכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה, עוסקים בסוגיית שיקום המפלגות . אין זו משימה פשוטה, שכן אין גורמים רבים שיכולים לסייע לנו בכך . למשל, קשה לחלץ פתרונות מן הפוליטיקאים, מכיוון שבעידן הפוליטיקה האישית רבים מהם אינם מגלים עניין רב במפלגות ; אנשי המטה של המפלגות עסוקים בעיקר בכיבוי שריפות, כלומר במציאת פתרונות לטווח הקצר, ויש המשרתים בעיקר את יושב ראש המפלגה . ואולם כדי לשקם את המפלגות בכיוון הנכון צריך חזון וראייה לטווח ארוך — שכן מבטים קצרים מתוך הביצה הפוליטית ואל תוכה ותגובה מיידית לצרכים מיידיים לא יעזרו . אנשי המחקר האקדמי מנתחים את ההתפתחויות ותוהים אם מדובר במשבר של המפלגות ( למשל 2013 Dalton and Wattenberg, 2000 ; Mair, ) או בהסתגלות למציאות חדשה ( Mair, 1997 ; Dalton, Farrell, and McAllister, 2011 ) , אך עד היום רובם נמנעו מלספק פתרונות . כיוון אחד משכנע שמוצע בספרות המחקר הוא חיזוק הרכיב הדיוני ( דליברטיבי ) במפלגות, אולם לא ברור אם מדובר באידיאל ראוי בלבד או בפתרון של ממש . בכל מקרה ברי שזהו רק רכיב אחד של התרופה . זאת ועוד, אף שאנו תומכים באופן עקרוני בדמוקרטיה, לרבות בדמוקרטיה פנים-מפלגתית, אנו גם מוצאים כי אין קשר ברור בין רמת הדמוקרטיה הפנים-מפלגתית ( שפירא ורהט, 2015 ) לבין הצלחה בבחירות,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא