|
|
עמוד:9
9 9 מבוא בכלל מבינים את המציאות ואת הסיפורים המרכזיים בה ? ואם הם כן מבינים אותה, האם ייתכן שהם מציגים תמונה מעוותת של המציאות במודע ? כאשר בתחילת המשבר הוחלט בערוץ 12 ליצור את הקמפיין "מחדל הבדיקות" – בידיעה שמספר הבדיקות לנפש בישראל היה בין הגבוהים בעולם, ובידיעה שאין הבדיקות לבדן מספיקות להתמודדות עם הקורונה – אין זה כשל גמור של מקצוע העיתונות ? בעיית האמינות וההגינות של התקשורת הישראלית היא סוגיה שעלתה זה מכבר בשיח הציבורי . אלה מבינינו שרואים יום - יום חדשות ועוקבים אחר האירועים יודעים שהפרשנויות שמוצגות בתקשורת מובאות על ידי כתבים ופרשנים בעלי אג'נדה, ולכן צריך לקחת אותן בערבון מוגבל . הביקורת על אמינותה של התקשורת ועל ניסיונה לייצר נרטיבים מוטים ומגמתיים מופנית לרוב מצד אנשי ימין בזירה הפוליטית והתקשורתית . הספר של חנן עמיאור, "הסדנה להנדסת תודעה", הוא אגרוף בבטן למי שקיבל את הנרטיבים של התקשורת, בעיקר בהקשר הפוליטי . אבל גם אנשי שמאל, שעוקבים באדיקות אחרי החדשות, יודעים שהאולפנים הם למעשה זירה פוליטית . הפרשנים מציגים דה פקטו את דעתם האישית על פוליטיקאים ואנשי ציבור, הכתבים הפוליטיים מעבירים דיווחים שלעיתים הם לא יותר מהעברת מסר מפוליטיקאי זה או אחר והתחקירנים מציגים את מושא התחקיר באור מאוד מסוים, שמתאים לאג'נדה הפרטית של הכתב או לאווירה ציבורית מסוימת . נוסף על כך, העריכה של תוכניות האקטואליה אורזת את
|
|