|
|
עמוד:11
11 תמצית ההערכה האסטרטגית ההמלצות העיקריות של הפרק הן : לסכם ולתקצב תוכנית רב - שנתית לצה"ל ; להיערך למלחמה רב - זירתית כתרחיש ייחוס עיקרי ; לסגור פערי ציפיות בציבור באשר למאפייניה של המלחמה, למחיריה ולתוצאותיה האפשרויות ; להמשיך ולשכלל, גם כחלק מהתכנית הרב - שנתית אך גם בהסתכלות לאומית שלמה, את הדיון על הכרעה וניצחון בעידן הנוכחי . זאת, תוך מיצוי ושילוב טכנולוגיות מתקדמות . דינמיקת הסלמה האם שני צדדים שאינם רוצים בהסלמה יכולים להיגרר בכל זאת לעימות רחב ואף למלחמה ? לכאורה, הסבירות לכך היא נמוכה . בפועל, התופעה של דינמיקת הסלמה לא מתוכננת היא תופעה היסטורית מוכרת שהובילה גם לחלק ממלחמות ישראל ( לאחרונה למבצע "צוק איתן" ) . הסלמה לא מתוכננת יכולה להתרחש עקב טעויות של שני הצדדים בהערכת האויב, בזיהוי לא נכון של "סף ההסלמה" ועקב הטיות תפיסתיות בתהליכי קבלת ההחלטות . לאלו מצטרף הקושי ההולך וגובר להבחין בין פעולות התקפיות להגנתיות והדילמה של "להפעיל או לאבד" נכסים חיוניים . האופי המעגלי של פעולה, תגובה ותגובת נגד עלול להביא להסלמה כזאת, גם אם היא מנוגדת למדיניות ואפילו לאינטרסים של שני הצדדים . דינמיקה כזאת יכולה להתרחש בשנת 2020 גם בזירה הצפונית וגם מול רצועת עזה . סיכום מקובל להניח שההרתעה הישראלית מפני עימות רחב היקף ומלחמה עודנה יציבה . ואכן, כל המדינות והארגונים בסביבתה של ישראל מודעים היטב לעוצמתה ולנזק שייגרם להם כתוצאה מעימות כזה . לכן, הם מעדיפים להימנע מעימות רחב היקף עם ישראל ובוודאי ממלחמה . עם זאת, כמה גורמים מובילים לאפשרות שעימות כזה יכול להתרחש בכל זאת בשנת 2020 : מוטיבציות בעייתיות של כמה מגורמי הכוח ( "פרויקט הדיוק" של חזבאללה, ההתבססות האיראנית בזירות השונות ומאמצי חמאס לכפות על ישראל הסדרה בתנאיו ) מובילות את ישראל לפעולות סיכול ותגובה העלולות להוביל להסלמה ; התגברות הסיכונים של מתכונת הפעולה הישראלית הנוכחית במערכה שבין המלחמות ( מב"מ ) ושינוי במדיניות התגובה של איראן וגורמים נוספים לפעולות הישראליות ( ובנוסף - אפשרות לתגובה איראנית על חיסול סולימאני ) ; וההתרחקות מהעימותים בשנת 2006 ( בלבנון ) ובשנת 2014 ( בעזה ) המובילה, באופן טבעי, להתערערות הגורמים המרסנים . בנוסף לאיומים שתוארו כאן, על ישראל להתמודד גם עם אתגרי השפעה זרה על התהליכים הפוליטיים ; עם הקושי לברר את המציאות, להבין אותה ולקבל החלטות בעידן של "פוסט אמת" ו"פייק ניוז" ; ועם הצורך להגן על ההון הרוחני והטכנולוגי שלה מפני יצוא בלתי מבוקר ועל נכסיה האסטרטגיים מפני שליטה זרה . ישראל מתמודדת אפוא עם ריבוי זירות פעילות ועם שורה של סוגיות אסטרטגיות ואופרטיביות מאתגרות . הפער העיקרי העולה מההערכה האסטרטגית הוא הצורך באסטרטגיה ישראלית עדכנית, כוללת ורלוונטית לעת הנוכחית שתאפשר סיכול של איומים קיימים ומתהווים ללא הסלמה לעימות רחב היקף ולמלחמה . שבעת פרקי ההערכה, שנכתבו על ידי חוקרי המכון, מתארים את תמונת המצב המורכבת בזירות השונות וכוללים המלצות לדרכי הפעולה הנכונות לישראל . בפרק האחרון של ההערכה מסכם ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, אלוף ( מיל . ) עמוס ידלין, את הערכת המכון לשנת ,2020 ומפרט שורה של המלצות שמימושן יכול לאפשר לישראל להתמודד עם התמונה המורכבת, לעצב את הסביבה שבה היא פועלת ולחזק את חוסנה הפנימי, כדי שתוכל לממש את יעדי הביטחון הלאומי שלה . ביטחון לאומי, "פייק ניוז" והקרב על התודעה בעידן הדיגיטלי מקובל להניח שאנחנו נמצאים בעידן של "פוסט - אמת" ושל "פייק ניוז" שבו לאמונות, לדעות ולרגשות יש השפעה רבה יותר מאשר לעובדות . בעידן הזה קל גם להפיץ שקרים, עיוותים, טעויות, ספינים ותיאוריות קונספירציה . מנגנוני קבלת ההחלטות ברמת הביטחון הלאומי אינם חסינים בפני תופעות אלו וצריכים כיום להתמודד עם קושי הולך וגובר לברר את המציאות, להבין אותה ולקבל על בסיסה החלטות נכונות . קושי זה אינו תוצר של גורם אחד, אלא נובע מצירוף בעייתי של גורמים הנוגעים לשינויים פוליטיים, טכנולוגיים, חברתיים, תרבותיים ורעיוניים המאפיינים את התקופה הנוכחית . שינויים אלו גם הופכים את הקרב על התודעה, הן של מקבלי ההחלטות והן של הציבור הרחב, למרכיב מרכזי של עימותים צבאיים ומדיניים .
|
|